אקלים משפחתי

לכולנו משפחה זה דבר מאוד חשוב ויקר.

יחד עם זאת ואולי דווקא בגלל זה, לפעמים יש דיסוננס בין הרצון לאקלים משפחתי אוהב נעים ומחבק לבין המציאות.

במציאות עלולים להיווצר קונפליקטים, אכזבות, רצונות סותרים, אכזבות, פגיעות ועוד ועוד.

אם נזכור לשמור על מספר כללים. כללי בסיס הרבה מהדברים שמניתי יכולים מאוד להשתפר וגם להיפתר בדרכים כאלה ואחות.

אז קודם כל התקשורת והשיח

כאן נציין שמאוד כדאי להכיר ולהבין את שיח ה-"אימגו".

שיח ה-"אימגו" מטרתו לשפר את התקשורת וההבנה ההדדית בין האנשים הוא מבוסס על ההנחה שכולנו נושאים בתוכנו דימויים פנימיים מכל מיני התקשרויות

שיח ה-"אימגו" הוא כלי מרכזי שבו הדובר משתף בחוויותיו, ברגשותיו ובצרכיו, והצד השני מקשיב באופן פעיל ומעמיק.

ההקשבה אינה רק שמיעה של המילים, אלא ניסיון אמיתי להבין את עולמו הפנימי של האחר, להרגיש את מה שהוא מרגיש ולראות את הדברים מנקודת המבט שלו.

מה מאפיין את שיח ה-"אימגו"?

הקשבה אמפתית:

המאזין מתמקד בהבנת המסר הרגשי של הדובר, ולא רק במילים עצמן.

שיקוף:

המאזין משקף את מה שהוא הבין מהדובר, כדי לוודא שהבין נכון.

אימות רגשות:

המאזין מאמת את רגשות הדובר ומראה שהוא מבין את הקושי או הכאב שהוא חווה.

הימנעות משיפוט:

המאזין מקבל את הדובר ללא שיפוט, גם אם הוא לא מסכים עם דעותיו.

התמקדות בצרכים:

השיח מתמקד בצרכים הרגשיים של כל אחד מהמתקשרים

מהם היתרונות של שיח ה-"אימגו"?

שיפור התקשורת:

שיח ה-"אימגו" מלמד  כיצד לתקשר בצורה פתוחה, כנה והבונה.

העמקת הקשר:

השיטה מעמיקה את ההבנה ההדדית בין האנשים ומחזקת את הקשר הרגשי ביניהם.

פתרון קונפליקטים:

שיח ה-"אימגו" מספק כלים יעילים לפתרון קונפליקטים בצורה בונה.

השיח יכול לעזור להתמודד עם קשיים שונים, כגון:

תקשורת לקויה:

קושי להביע רגשות, חוסר הבנה הדדית, ויכוחים חוזרים ונשנים.

קושי לפתור קונפליקטים:

מאבקי כוח, חוסר יכולת להתפשר.

פציעות מהעבר:

חוויות קודמות מהילדות המשפיעות על היחסים הנוכחיים.

אבני דרך נוספות שיכולות לתרום לאקלים ואוירה המשפחתית:

רצוי שההתנהלות בבית תהיה קרובה להתנהלות שמתרחשת כשאתם בחברת אנשים נוספים

מחשבה מסוג זה שומרת על מצב מכבד מאופק ורגוע אחד כלפי השני ומייצרת גבולות ומונעת מצבים שגורמים להתייחס אחד לשני כמובן מאליו.

תקשורת בוגר בוגר

הפירוש הוא שלא מדברים אחד לשני ממקום הורי או ממקום ילדי, לא לערבב תפקידים וסמכויות

יש תפקידים להורים ויש תפקידים לאחים. חשוב להקפיד על כך.

התחשבות סובלנות והקשבה לצרכים של כל אחד.

רצוי מאוד שכל אחד ילמד לכבד את הצרכים האינדיבידואלים של האחר בזמן קונפליקטים ולהפנים

שיש דעות שונות או רצונות שונים ולדעת להתפשר, ולהבין איפה אפשר למצוא את דרך האמצע.

תודה עד הפוסט הבא – דפנה שם טוב מטפלת אישית, זוגית ומשפחית

דפנה שם טוב: משיכה בריאה כיצד נבחין ונדע?

הרבה פעמים עולות השאלות לגבי משיכה בין המינים.

אני נמשכת/ך אליו/ה אבל אני כל כך לא מעריכה/ך אותו/ה.

אז למה אני נמשך/ת?

או הפוך…

אני כל כך מעריכה אותו/ה אבל לא נמשך/ת

למה זה קורה לי?

לפעמים  שאלות האלה רלוונטיות לא רק בינו לבינה אלא גם בעוד סיטואציות בין אנשים.

סיטואציות בין חברים, משפחה, עבודה…

וזה מוביל אותנו לעובדה שיש משיכה בריאה ויש משיכה מתוך חסך…

מה מאפיין את שני סוגי המשיכות?

משיכה בריאה מבוססת על הערכה הדדית, חיבור ברמה רגשית ואינטלקטואלית ואמון ובטחון.

במשיכה בריאה אנחנו יכולים להיות עצמנו בלי צורך להעמיד פנים.

במשיכה בריאה הצרכים שלנו מתמלאים וגם נרצה להתחשב בצרכים של השני…

מה מאפיין משיכה לא בריאה?

במשיכה לא בריאה יהיו מרכיבים של תלות מוגזמת.

כאילו בשני יש תכונות שאין לנו ואנחנו נמשכים למלא את החלל שבתוכנו.

יהיו קצת פחדי נטישה…

במשיכה לא בריאה תהיה תחושת שהביטחון העצמי קצת מעורער או מאותגר…

כאילו צריך להוכיח משהו…

איך נדע ואיך נבחין כשעולה בנו התלבטות?

כאן זה נראה מאוד ברור…

 כשזה כתוב  ככה..

אבל במציאות הדברים יותר מורכבים להבנה

במערכת היחסים טובה ומכבדת ,טוב לנו בעור של עצמנו…

הצרכים שלנו נענים ומסופקים.

במשיכה לא בריאה יש יותר הפעלה רגשית.

הרבה פעמים נוטים לחשוב שזה טוב שזה מעיד על אהבה…

אבל זה לא נכון ואלה אינם רגשות מהסוג הרצוי…

אלה רגשות של מתחים לאו דווקא טובים שהגוף מעלה בשעת מתח ואנחנו הרבה פעמים טועים בפרשנות של רגשות אלה וחושבים שזו אהבה או התאהבות.

כשרגשות כאלה קורים לנו, חשוב שלא להתבלבל ולא לפרש לא נכון.

הסכנה היא שאם נרגיש את התחושות האלה של המופעלות הרגשית, נבלבל בין חסך לאהבה…ונספר לעצמנו שזה מעיד על משהו טוב.

חשוב שנבין ונבחין מה בדיוק קורה לנו ומאיזה חסכים אנו פועלים רגשית…

ההשלכות שלנו / דפנה שם טוב

אנחנו צריכים להבין שיש מצב בו אנחנו מרגישים רחמים על מישהו.

זה יכול להיות קשור לתהליך פסיכולוגי שנקרא "השלכה" (Projection) ולתחושת הזדהות עמוקה עם חוויות של אחרים.

ביום יום, כשאנחנו רואים מישהו במצוקה או במצב קשה, התחושות האלו יכולות לעורר בנו זיכרונות או רגשות שאנחנו חווים בעצמנו או חווינו בעבר.

זה יכול להיות בגלל חוויות כאב שאנחנו עברנו, ופעמים רבות התחושות שאנו חווים כלפי האחר הן למעשה השתקפות של רגשות וחששות פנימיים שלנו.

הרבה פעמים אנו טועים!

כשהלב שלנו מתכווץ מתוך מחשבה שהאחר במצוקה זו למעשה טעות.

המערכת הפנימית שלנו מתוך "המשקפיים שלה" מלבישה פרשנויות שאינן נכונות.

רחמים על אדם אחר נובעים מרגשות אישיים של כאב מהעבר ששוכנים בנו ואז נוצרת מעין תחושת סולידריות  וכאילו חיבור למצבו של האחר.

זה לגמרי מנגנון השלכתי…

אנו מפרשים מציאות מתוך העולם פנימי שלנו.

ישנה דרך לדעת אם זו השלכה או לא.

כאשר אנו רואים התנהגות של מישהו וצבט לנו הלב או שיש לנו תחושת מועקה, סביר להניח שזו השלכה…

לעומת זאת, אם אנו יושבים לשיחה עמוקה עם מישהו: ילד, הורה, חבר או כל אחד אחר ומשוחחים עימו שיחה עמוקה על מצב מסויים וממש מבינים מה עובר עליו לפי דבריו, זו אינה השלכה, זו הבנה ואמפטיה ואז גם זה מרגיש אחרת בגוף.

אילו אינן דקירת כאב….אלה משהו אחר.

זה משהו יותר שכלי תבונתי.

בדרך כלל זה גם יבוא עם יותר אופטימיות ועם פתרונות אופרטיביים.

ולא כמו בהשלכה…

שם יש תחושות אחרות. עצובות ויותר מציקות.

רגשי אשמה / דפנה שם טוב

רגש אשמה הוא רגש מאוד לא נעים.

הוא מופיע בדרך כלל גם ברמה הקוגניטיבית וגם ברמה הרגשית ותחושתית.

ברמה הקוגניטיבית הוא מופיע בצורת מחשבות. מחשבות כגון:

"לא התנהגתי נכון, פגעתי, העלבתי, גרמתי סבל למישהו…גרמתי לאנשים להתאכזב ממני….וכו וכו".

במצבים כאלה מאוד כדאי לפעול, ואפשר לפעול…אפשר להתנצל, אפשר לשנות התנהגות, אפשר לדבר על…

יש עוד דרכי פעולה אופרטיביות שעדיפות על שקיעה ברגשי אשמה…

ויש עוד סוג של רגשי אשמה – רגשי אשמה על רגשות.

הרבה פעמים נוצר פער בין מה שאנחנו רוצים להרגיש כלפי האנשים סביבנו, לבין מה שאנו מרגישים בפועל.

אנחנו רוצים להרגיש אהבה וחיבה וחום לילדים שלנו, לבני הזוג שלנו ,להורים שלנו.

נוצרים פערים בין הרצוי למצוי

רוצים להרגיש אהבה להורה מזדקן ובמקום מרגישים עצבים וחוסר סבלנות.

רוצים להרגיש חום ואהבה לילד שלנו ובמקום זה מרגישים סלידה…

רוצים להרגיש אהבה לבן זוג ובמקום מרגישים אדישות.

כשכל הפערים האלה קורים, מאוד חשוב להתייחס לזה נכון.

מאוד חשוב לתת לגיטימציה לתחושות האלה ולא להרגיש אשמה.

צריך להבין שהלב שלנו הוא איבר לא רצוני.

הרגשות שלנו הן איבר לא רצוני שאין לנו שליטה עליו.

נכון שיש אפשרות לעדן את הרגשות הלא רצויים.

יש אפשרות להתאמן ברגשות חיוביים

אבל הרגש הבסיסי הראשוני שמופיע אינו בשליטתנו.

הרגש מופיע ללא שיננו וללא שהיזמנו אותו.

הרגש נוצר ממצבור חוויות שיצרו אותו.

אנו יכולים לעבוד איתו כמו שעובדים עם חומר גלם.

אבל לא להיות מאוכזבים מעצמנו שעלה בנו רגש שלא תואם את רמת אהבתנו לזולתנו.

עד לפוסט הבה ניתן לראות עוד חומרים בדף הפייסבוק או באינסטגרם דפנה שם טוב – מטפלת פרטנית זוגית ומשפחתית

על החשיבות של הזהות העצמית בהקשר לחרדה חברתית וחוסר ביטחון / דפנה שם טוב

הרבה פעמים תוקפות אותנו תחושות של חוסר בטחון, חרדה חברתית, פחדים מ-איך שאנחנו נתפשים על ידי הזולת?

בדרך כלל אפשר להמעיט את הסבל הכרוך בכך על ידי החלפת מחשבות טורדניות חרדתיות במחשבות בוגרות ורציונליות.

להפחת את המשמעות שאנחנו מייחסים למה שחושבים עלינו  לחזק את הביטחון העצמי ולפתח מיומנויות תקשורת מוצלחות.

יש עוד נושא שיכול מאוד לעזור לנו להפחית את התחושות הלא נעימות הללו, והנושא הוא מודעות לזהות העצמית שלנו.

ההבנה של מי אנחנו היא מאוד חשובה:

• מהן תכונות האישיות שלנו?

•  מה הסגנון של האישיות שלנו?

מאוד תורם לביטחון עצמי ולתחושת מקורקעות.

כל סגנון בא עם סט של ערכים, אמונות, ולכל סגנון יש את הקסם שלו.

ההבנה של איזה טיפוס אנחנו יוצרת תחושות מאוד טובות וחשובות.

יוצרת אהבה לעצמנו, מגדירה אותנו ואפילו מובילה אותה להגשמה של סגנון החיים שלנו.

בסיפור ילדים תמיד מסתתרת תובנה פסיכולוגית עמוקה.

הסופר ברונו בטלהיים כתב את הספר קסמן של אגדות, שבו הוא מנתח את המסרים הפסיכולוגיים הנמצאים באגדות הילדים הקלאסיות.

אז לענייננו יש את סיפור הברווזון המכוער.

זהו סיפור על ברבור שגדל במקרה בלהקת ברווזים ותמיר הרגיש את עצמו שונה ומכוער.

יום אחד עברה בשמיים להקת ברבורים ובעצם הברווזון ראה שהוא בכלל ברבור.

מיד חזרה אליו זהותו והוא הרגיש יפה תואר…

סיפור זה ממחיש כמה חשוב להיות מוגדר לעצמך, ולדעת מי אתה ומה אתה באמת!

זה מאוד מגדיל את הביטחון העצמי, ומונע הרבה ספקות.

ספקות כגון: מה חשבו עלי, מה אמרו עלי, האם עשיתי רושם טוב וכו וכו וכו.

איך לגרום לעצמנו להרגיש תחושת אמפטיה?

אמפתיה זה רגש מאוד חשוב בכל מערכת יחסים.

אמפתיה מרככת אותנו, מחברת אותנו, ומרגיעה אותנו ואת האחר בזמנים של קונפליקטים או חיכוכים נוספים.

האבסורד הוא שיש פער עצום בין השכיחות של המילה אמפתיה לבין הידיעה שלנו איך מייצרים את אותה אמפתיה מיוחלת.

אז אולי כדאי להקדיש לזה מספר מילים.

כשאנחנו מבחינים שהאדם מולנו נגוע ברגש מסויים, עלינו ללמוד לעשות מספר תהליכי חשיבה כדי שבאמת נצליח לייצר כלפיו אמפתיה.

אז למעשה השלב הראשון הוא לנסות להיזכר באירוע שקרה לנו, אשר במהלכו הרגשנו רגש דומה לרגש שהאדם מולנו מרגיש.

הרבה פעמים אנחנו בטעות מנסים להשוות אירוע לאירוע.

וכאן טמונה הסכנה.

אם נשווה אירוע לאירוע נרגיש שמאוד קשה לנו לדייק.

מיד יתחילו לצוץ אצלנו כל מיני מחשבות.

מחשבות כגון: "זה לא דומה, זה כן דומה, זה יותר קל , זה יותר קשה, זה לא אותו דבר", וכו וכו'.

לעומת זאת, אם ניזכר ברגש שהרגשנו באירוע ספציפי ,תוכל להגיע אלינו ההבנה העמוקה באשר לרגשות הזולת.

אני אתן דוגמא מאוד קיצונית, אבל היא כנראה תבהיר את התאוריה הנ"ל…

הדוגמא היא כזאת:

נניח שאני מבקרת חברה פצועה בבית חולים.

חברה שנפצעה בתאונת דרכים שמתלוננת על כאבים עזים ברגליים.

ונניח שכדי לחוש בלב וברגש ובנפש אמפתיה עמוקה למצבה.

עולה בי תמונה שחתכתי סלט ונחתכתי באצבע בסכין חדה.

ברור שאין אפשרות להשוות בין אדם פצוע שנחתך באצבע כשהכין סלט, לבין אדם שנפצע בתאונת דרכים והוא מאושפז בבית חולים.

אבל אם אני מתחברת רגע לזיכרון של כאב פיזי חזק ולא משנה ממה, אני אבין רגשית את כאבי החברה הפצועה.

לא רק אבין שכלית. אבין רגשית, בגוף.

וזו אמפתיה עמוקה. להעלות תמונה בראשי של תחושה בגוף שהרגשתי זה מאוד חשוב לאמפתיה.

בשעת כאב, תסכול, העלבות וכו' המוח האחורי שלנו לא מבחין במה הגיוני ומה לא.

המוח שולח כאב רגשי שמכווץ אותנו. הרבה פעמים גם אם זה קטן וטיפשי.

לאחר מכן אנחנו יכולים לעבד את האירוע, להרגיע את עצמנו.

לנחם את עצמנו אבל בהתחלה אנחנו מתכווצים מרגש…ולזה כדאי  להתחבר…לזיכרון כזה…

זה מדייק מאוד את הבנת הרגש של האחר, ומקרב לבבות…

דפנה שם טוב: האסיר השקוף

מתהלכים בקרבנו: "אסירים שקופים".

מיהו האסיר השקוף ולמה הוא בכלל שקוף?

אסיר שקוף זה אדם שנראה חופשי!

אין עליו סימנים מיוחדים.

הוא נראה אדם כמו כולם.

אבל למעשה הוא אינו חופשי.

הוא שבוי!

הוא שבוי בידי כאב עצום שנובע מנפש פגועה.

או יותר נכון – נפש שנפגעה בעבר.

יש כל מיני סוגים של אסירים שקופים.

נתמקד באסירי האהבה

אלו אנשים שאין להם חופש לחיות ברווחה נפשית.

הם בסבל עז כשנודע להם שמישהו לא אוהב אותם!

יש להם צורך מתמיד לדעת שהם אהובים.

ובחיים אין שום אפשרות להיות תמיד אהוב.

ואין אפשרות להיות אהוב על ידי כולם.

האמת היא שדווקא להיפך.

האמת היא שאם אדם חי באותנטיות וביושר, לא תהיה לו אפשרות לרצות את כולם סביבו.

וזה בסדר גמור. וזה חופש והשחרור והאומץ.

מיהם האסירים השקופים?

אנשים שסובלים מטראומות כלשהן לא פתורות מהילדות…

או בעלי הערכה עצמית נמוכה או אלו שסובלים מפצעי נפש אחרים, הם אלו הנקראים:

"האסירים השקופים".

הם אסירים של האנשים עמם הם באים במגע.

הם תלויים באהבתם.

וכשזו נקטעת או לא ניתנת, בא הסבל!

"האסיר השקוף" מוטרד, מופעל, עצבני כואב ועצוב.

הבשורות הטובות הן שאפשר לצאת לחופשי מכבלים אלו.

עזרה מקצועית יכולה לעזור מאוד.

כמו כן, השקעה בכיוון של לעשות דברים למען עצמנו יכולה לעזור.

מודעות אהבה עצמית.

השקעה בעצמנו, השקעה באנשים היקרים סביבנו.

ולבסוף לא לשקוע בכאב הרגשי שתוקף אלא להבין שזה צורך רגשי שנולד מפצע ולמצוא דרכים להשתחרר ממנו!

אנחנו בעלי הבית

בימים אלה מציפות את כולנו תחושות מאוד קשות.

תחושות של כאב ושל חרדה.

תחושות של פחד ושל צער…

אנחנו חשופים למקרים מזעזעים שלא הכרנו כמותם.

ילדים חטופים.

אנשים נרצחים.

התעללויות מכל כיוון.

אנחנו מפוחדים, זועמים, כואבים…

ואז נשאלת השאלה: "האם אנחנו בעלי הבית?"

כלומר, כיצד אנחנו מתייחסים לתחושות הללו שמציפות אותנו?

המחשבות הרגשות והתחושות שמציפות אותנו הן לא ה-"אני" שלנו.

כלומר, ה-"אני" שלנו מתבונן בתהליכים ששוטפים את המוח שלו.

כאילו יש לנו שני ערוצי פעולה.

בערוץ אחד מתרחשות כל הפעולות שציינתי.

הרגשות והמחשבות…

ובערוץ השני יש התבוננות במתרחש…

אם ננסה להפוך את זה לחזותי

בערוץ האוטומטי, מחשבות רגשות תחושות.

התחושה היא כאילו אנחנו עומדים תחת מפל מים באופן פאסיבי.

המפל מציף אותנו ושוטף אותנו.

והערוץ השני שבו אנו מתבוננים על עצמנו מהצד.

דומה למצב שבו אנחנו נניח מציירים ציור.

אנחנו מעורבים בתהליך אנחנו אקטיביים…

וכאן נכנסת יכולת השליטה שלנו.

קודם כל בפן השיפוטי.

האם נעימה לנו ההצפה הרגשית הזאת או לא?

ובמלחמה הנוכחית כשכל כך הרבה סבל נכנס לחיינו, יכול מאוד להיות שנגיד: כן!!!

זה בסדר!

אנחנו מקבלים את מה שעובר עלינו כי זה הגיוני.

הגיוני שנכאב ושנסבול.

כשהמציאות סביבנו כל כך אכזרית וכאוטית.

בדרך כלל אנחנו שואפים לשקט ורוגע.

ובדרך כלל כשאנחנו מוצפים מחשבות ורגשות קשים אנחנו מנסים לגבור עליהם…

בימים אלה אנחנו מאשרים לתחושות הקשות לשטוף אותנו כי אנחנו מבינים שזה במקום ושזה נכון.

שזה נכון להרגיש כאב עצום.

וכאן חשוב להדגיש שאנחנו בעלי הבית ואנחנו מחליטים אם זה טוב או רע מה שעובר עלינו  ובמלחמה הזאת נראה לי שבתור בעלי הבית אנחנו רוצים לארח את הכאב.

וזה בסדר.

זה הגיוני.

אז לצד הכאב חשוב שנרגיש שליטה במה שקורה לנו.

ושליטה זה אומר שכואב לי ושזה גם מתוך בחירה.

כי זה מתבקש…

רק לזכור מי בעל הבית ולזכור שבעל הבית זה אנחנו נתן אישור כניסה לכאב.

ובצדק!

אומניפוטנטיות וקורבנות, איך נדע?

הפרוש המילוני למושג אומניפוטנטיות הוא, כל יכול.

וכולנו חוטאים בכך.

לפעמים לא כל כך שמים לב לתופעה הזאת שמופיעה במערכת יחסים קרובה וממושכת עם הקרובים לנו.

כאשר אנחנו פגועים או לא מרוצים במערכות יחסים קרובות, הורים אחים, ילדים, בני זוג, פעמים רבות יש לנו נטייה להתנשא מעליהם.

בקונפליקט שחוזר על עצמו שוב ושוב כדפוס אנחנו נעים בטוחים בצדקתנו.

ואז אנחנו מנתחים, שופטים ופוסקים.

לעיתים אנו שוכחים שיש שם ממול עוד אדם.

עם עולם משלו וחוקים משלו.

עם הגיון משלו וחוויות משלו.

צריך להיזהר מלהיכנס למצב הזה.

חשוב תמיד לזכור שיש עוד עולם שלם לידינו.

ולמרבה הפלא

ישנם גם מצבים הפוכים.

מצבים בהם אנחנו במערכות יחסים אשר פוגעות בנו בצורה מכאיבה ולא הוגנת.

במצב כזה אנחנו צריכים וחייבים להבין שאנחנו נמצאים מול אדם פוגעני.

במצב כזה אסור לנו להתבלבל. אבל שם זה לא

אומניפוטנטיות. כשנו במערכת יחסים פוגענית חשוב שנכיר במציאות.

אז המסקנה היא שכשיש בעיות בקשרים שנו ההגדרה של הבעיות מאוד משמעותית.

האם אנו אטומים לשני ומתחפרים בצדק של עצמנו, או האם אנו מתעלמים ומכחישים מערכת יחסים רעילה.

מהם מנגנוני הגנה – דפנה שם טוב מסבירה

קורה לנו הרבה פעמים שאנחנו נתקלים בהתנהגויות לא סבירות או בתפישות לא סבירות אצל אנשים שאנחנו מאוד מעריכים.

ואז אנחנו לא מבינים!

לא מבינים איך זה יכול להיות שאדם חכם, ומוסרי וטוב שמאוד מוערך בעיננו, מתנהג בנושאים מסויימים בצורה לא סבירה.

בצורה שלא תואמת את התנהלותו בשאר התחומים בחייו!

כך למשל, כשאותו אדם מאוד כועס אם קובעים שעה ומישהו מאחר בכמה דקות.

לא סולח ולא שוכח.

ויש עוד הרבה דוגמאות.

מעין התייחסויות לא סבירות שלא מותאמות.

מאוד רגשיות.

מאוד שיפוטיות או לפעמים – מידי לא שיפוטיות…

בדרך כלל, במקרים כאלו, כנראה שאצל אותו אדם פועלים מנגנוני הגנה.

מתי נוצרים מנגנוני הגנה?

מנגנוני הגנה נוצרים כאשר אנחנו נפגשים עם תכנים שמאיימים עלינו מבחינה רגשית.

אז יכולה להיווצר אצלנו פעילות נפשית בתת מודע שמטרתה לשמור עלינו ממפגש עם תוכן זה.

עם תוכנים שעלולים להעלות כאב עז, שעלולים לערער נפשית וכד.

ואז נוצר מנגנון הגנה שיכול להתבטא בתגובת היפוך למשל:

לעשות אידיאליזציה לאירועים.

המנגנון יכול להתבטא בהכחשת תכנים מסויימים

הדחקת תכנים מסויימים

ועוד כל מיני התייחסויות לא מתאימות ולא מותאמות שנובעות מאותם מנגנוני הגנה שנוצרו אי שם בנסיבות החיים ופועלים מאז.

אם נהיה מודעים למנגנונים אלה אצלנו ואצל האנשים שסביבנו, נוכל במקרים רבים, להבין התנהגויות שונות.

נבין שלא הכל מתנהל לפי ההיגיון.

נדע להבחין מתי נכנסים לתמונה מנגנוני ההגנה של הזולת ונהיה יותר סלחנים ויותר מבינים.