חיים רוחניים על פי דפנה שם טוב

מה הם בעצם חיים רוחניים?

חיים רוחניים הם, למעשה, צמד המילים חיים רוחניים שיכול להראות מסובך,

אבל אפשר להגדיר חיים רוחניים בצורה פשוטה למדי:

• כמו שיש חיים משפחתיים
• כמו שיש חיים מקצועיים
• כמו שיש חיים חברתיים
• כמו שיש חיים אינטלקטואלים
• יש גם חיים רוחניים

בחיים רוחניים המטרה שלנו היא לדעת לאהוב.

בחיים רוחניים המטרה שלנו להיות כנים.

להיות אמיצים.

שימו לב כי זה לא משנה מה אנחנו עושים בחיינו ובמה אנחנו עוסקים

אם נהיה במודעות שאנחנו צריכים לפעול מתוך חתירה לאהבה להבנה לסליחה, אז נדע שאנחנו חיים חיים רוחניים.

זה לחלוטין לא אומר שנהיה נאיבים ופתיים.

אנחנו יכולים להבין שיש קושי ורוע בעולם. ושלא הכל ורוד ומקסים. עדיף שנהיה מודעים למכאובים שלנו ולמקומות שבהם פגעו בנו. ותוך כדי זה כדאי שנחוש את הדרך לשלווה פנימית ולשקט פנימי.

ונראה בכל מכאוב וסבל שפוקד אותנו קריאה לעבודה רוחנית. קריאה ליכולת שלנו להפעיל את המיומנויות הרוחניות שלנו שיעזרו לנו לשהות עם עצמנו בשלווה ובאהבה.

אולי יעניין אתכם גם: ילדים שגדלים ללא התייחסות של ההורים שלהם | 

שלכם באהבה – ועד לפוסט הבא דפנה שם טוב

ממה מורכב דימוי עצמי // דפנה שם טוב מסבירה

המושג דימוי עצמי הוא מושג מאוד פופולארי.

משתמשים בו הרבה. "לאדם זה יש דימוי עצמי גבוה" לאדם זה יש דימוי עצמי נמוך, "אתה צריך להעלות את הדימוי העצמי שלך…"

אם תעשה כך וכך זה יתרום לדימוי העצמי שלך" ועוד ועוד.

בעצם את הדימוי העצמי אפשר לחלק לארבעה חלקים:

חלק אחד הוא העצמי הרצוי:

מי אנחנו רוצים להיות?

דפנה שם טוב מוסיפה ומסבירה: לאיזה טיפוסי אנשים? לאילו קטגוריות אנחנו משייכים את עצמנו? אנשי עסקים? אומנים? שמרנים? הרפתקנים? חברותיים? אינדיוידואליסטיים? איזה תצריף תכונות אהוב עלינו ולאיזה דמויות אנחנו מתחברים ומזדהים?

מה הדמות שאליה אנחנו שואפים?

החלק השני הוא הדרך בה אנו רואים את עצמנו:

מהי אותה דמות שמצטיירת לנו בראש כשאנו חושבים על עצמנו כרגע?

יכול להיות שאנחנו מאוד רוצים להראות מטופחים למשל, שזה ה-"אני הרצוי", אבל בפועל אנחנו חושבים על עצמנו שאנחנו תמיד נראים מוזנחים. כן, הרבה פעמים נוצר פער בין הרצוי שלנו למצוי שלנו.

והגורם השלישי הוא הערכה עצמית ואהבה עצמית:

זהו גורם מאוד משמעותי. האם אנחנו אוהבים את עצמנו?

והגורם הרביעי:

האם אנחנו מעריכים את עצמנו? את יכולותנו? כשרוננו? וכדומה.

כשמודעים לכל אחד  מהרכיבים האלה אפשר לייצר לעצמנו דימוי עצמי גבוה!

על כל אחד מארבעת הסעיפים הללו אפרט בקטע הבא – דפנה שם טוב…

שלבים להתגברות על מחשבות טורדניות חרדתיות // דפנה שם טוב

שלב א

להבחין בהתרחשות כלשהי

שגרמה לי כאב

לדוגמא – כאב לי עכשיו ש…

חברים לא הזמינו אותי למסיבה שלהם או התעצבנתי על בן או בת הזוג שלי…וכו וכו

שלב ב

לכתוב לעצמי איזה מחשבות טורדניות צצו לי בעקבות האירוע הזה

לדוגמא – החברים לא הזמינו אותי למסיבה, זה מאוד מדאיג. מדאיג אותי המצב הזה

שלב ג

לשים לב איזה מחשבות אוטומטיות האירוע הצמיח, ומה אני מוסיף עליהם מעצמי. לראות בהם קולות רקע לא רלוונטיים. ושיכולים להיות בשליטתי, לעומת המחשבות הראשונות.

לא להתווכח איתם לא להשתכנע מהם וגם לא להיות מוטרד מהרעש שהם עושים. הוא יחלוף יותר מהר אם לא תושקע בו מחשבה.

שלב ד

לחזור למחשבה הראשונית המטרידה ,שצצה לי בראש מיד אחרי האירוע שהפעיל אותי. לנסות להבין מה אני צריך לחזק בתוך עצמי כדי להיות פחות מופעל מכזאת סיטואציה.

אז חשוב לזוגיות טובה? דפנה שם טוב מסבירה בקצרה

רבות מדובר על גורמים לזוגיות טובה.

קיימת נטייה לא לשים לב לנקודה חשובה: "תכונותיו האישיות של בן הזוג בתור מפתח לזוגיות מוצלחת".

לעיתים אנו כה עסוקים בחיי היום יום ובפרט במקרה של זוגיות ובה משפחה וילדים, עד שאנו לא שמים לב לדברים החשובים באמת.

אנו עובדים על מצב של פרונות לבעיות, מבלי לשים לב לכך שבסופו של יום דווקא תכונות אופי של בו הזוג שלנו הן הן מה שיעשה את ההבדל.

אם שהוא בעל יכולות אמפטיות ומגלה אכפתיות כלפי בן הזוג שלו, אדם שמתעניין בבן זוגו, אדם הנוהג בעדינות ורכות כלפי בן זוגו, אדם אשר מסתקרן ושואל על בן זוגו – הוא אדם בעל פוטנציאל הצלחה בזוגיות.

אלו הן תכונות מאוד חשובות. אין ספק שלא רק בזוגיות יהנו ממנו אלא שכלל הסביבה תהנה מאותו אדם.

בהצלחה – דפנה שם טוב!

דפנה שם טוב מסבירה על קשרים תלותיים

הרבה פעמים ילדים שגדלים בבית עם שיש בו בעייתיות ,מפתחים קשרים תלותיים בבגרותם. פיתוח קשר תלותי נובע מכל מיני חסכים רגשיים.

ללא יחס מההורים

לילדים שלא קיבלו יחס הולם מהוריהם קשה לחוש הערכה ואהבה עצמית. הרבה פעמים ילדים שגדלים עם עיוותים ביחסים עם הוריהם, מרגישים לא טוב עם עצמם. הם גם לא מקבלים שיקופים מעריכים מהוריהם, וגם נוטים לכעוס על עצמם ולהאשים את עצמם על כך שהם כועסים על הוריהם. כך שהם יוצאים קרחים מכאן ומכאן. מכאן יכול לנבוע קושי בתחושת זהות אישית.  שעלול להוביל לבלבול ביחסים עם הזולת.

הם יכולים הרבה פעמים לחוש טינה ופגיעות כלפי מי שהם קרובים אליו. במקום שאותם בוגרים ינהלו מערכת יחסים בריאה עם עצמם שכוללת אהבה והערכה עצמית, הם מצפים ממישהו אחר שיספק להם את זה ושהאחר ירגיע את הכאב הפנימי שלו. מסבירה דפנה שם טוב.

רגשי תלות בסביבה

נוצרת אצל האנשים הללו מעין תלות יתר רגשית בקרובים אליהם ובסביבתם. הם מצד אחד מאוד רוצים יחסים קרובים ומצד שני חוששים בגלל כל הסיבות שמניתי כאן. מצד אחד הם רוצים יחסים קרובים ומצד שני חוששים.

ילדים שגדלו עם חסכים רגשיים בילדותם, נפגעו רגשית בכל מיני רמות. הביטחון העצמי שלהם בעצמם ובזולתם נפגע.

הם מאוד שואפים לתיקון. הם רוצים מערכת יחסים שונה מזאת שהיתה להם. ולכן הם יותר תלויים רגשית. הצורך שלהם יותר גדול משל מישהו שלא נפגע בקשרים קודמים. מצד שני, בגלל כל מה שעבר עליהם, אין להם את הכישורים לממש את הקרבה שהם כל כך זקוקים לה.

הם יותר פגיעים, פחות נותנים אמון בגלל חוויות במערכות יחסים קודמות, בגלל שכבר נפגעו בעבר. ולכן הפרדוקס. דווקא אלה שרוצים יותר ורצים בגלל החסך, הם אלו אשר בגלל אותו חסך יחששו מהקשר.

פתרון לדבר קיים

הדרך לפתרון הבעיה הזאת היא יצירת חזון חדש של: כיצד אמורות מערכות יחסים להיראות, ו-מה אנחנו צריכים לראות ולהבין על עצמנו כדי לממש את החזון הזה.

נמשיך בעוד תובנות בקרוב מפי דפנה שם טוב

דפנה שם טוב: מה מרגיש ילד שגדל עם מבוגרים שלא מתייחסים אליו באופן הולם?

הורים ביקורתיים, הורים שמתעלמים, הורים שמזניחים את ילדיהם…

לילד קשה להבין שזה המצב. עדיין אין לו עצמי בוגר ונפרד שיכול להתמודד עם עולם המבוגרים.

הוא גם בדרך כלל יאמין שהמבוגר צודק והוא אשם.

הוא ירגיש אשמה במידה ותתעורר בו ביקורת או רגשות שליליים כלפי ההורה.

החברה והמשפחה מרגילה אותנו לכבד הורים, ואז הילד יכול להפוך לילד מרצה. לילד שמשתוקק לרצות את הוריו.

וכמו כן עלולות להופיע התנהגויות כמו:

• הוא עלול אפילו לפתח תסמונת שטוקהולם – שזו תסמונת של הזדהות עם התוקפן.
• הילד גם יכול להפוך לילד עם חוסר שקט.
• הילד עלול לסבול מבעיות התנהגות.

הילד שגדל בסביבה עם גורמים מכאיבים יכול לפתח כל מיני תסמינים התנהגותיים, אבל לא יידע להצביע על הבעיה. זה מורכב מידי בשבילו.

יחד עם זאת רכיבים באישיות שצריכים להתפתח לא יתפתחו במצב כזה. יוזמה, בטחון עצמי, אהבה עצמית ועוד.

כשהילד יוצא לחיים בתור בוגר הוא מתחיל להרגיש את הנזקים ואת הכאב. לפתע הוא חשוף לרגישות יתר, לטורדניות ולכל מיני סוגים של בעיות נפשיות שנזרעו בו בילדותו מבלי שהיה מודע לכך, ועכשיו זה צף ועולה.

כיצד ניתן לטפל בזה?

אנשים רוצים להגיע לטיפול כשהם סובלים. כשהם סובלים מדברים שנראים להם מיותרים ובלתי הגיוניים.

בדרך כלל הסבל הגלוי הוא לא המקור של הסבל.

אם לדוגמה למישהו אין בטחון עצמי זה לא בגלל שיש לו סיבה הגיונית להרגיש נחות.

זה בגלל חוויות שעבר בעבר ובאות עכשיו לידי ביטוי בתחושת נחיתות. ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה. כשמגיעים לכאב המקורי ולכאב האמיתי אז אפשר להבין ולטפל.

ואחרי שאנחנו מבינים את הסוד ואחרי שאנחנו מבינים את הכאב האמיתי שמסתתר מתחת למדומה, אז אנחנו יכולים לקחת את הכאב המדומה לסגור אותו בקופסה ולזרוק את המפתח. לזה קוראים מנגנון דחיקה. להבדיל ממנגנון הדחקה, מנגנון דחיקה הוא אחד המנגנונים הכי חשובים שלנו. הוא מאפשר שליטה בתודעה.

אבל לפני שאנחנו דוחקים אנחנו צריכים להאמין שהטורדנות היא שקרית.

צריך להרגיש כדי להבין

עד שלא נחוש את הבעיה האמיתית לא נוכל לדחוק אותה, וכשילד מייצר מנגנוני הגנה הוא לא מרגיש כאב!

כשילד גדל בא כאב ממנגנון ההגנה,ואז צריך לפרק את אותו הכאב. להבין ולמצוא את הכאב האמיתי ובסופו של דבר להשמש במנגנון הגנה הכרחי.

שלכם עד הפעם הבאה דפנה שם טוב

נמשיך בעוד תובנות בתחום…

דפנה שם טוב: ילד קטן כאב גדול – איש גדול כאב קטן

כשילדים חווים כאב רגשי ,שבשלב מסויים הוא כואב מידי, הם מנתקים את עצמם מהכאב הזה. איך הם מנתקים? פשוט מאוד. על ידי הסחת דעת. הם מתחילים לברוח לדברים שנמצאים בחוץ. אותם ילדים יתחילו להיות מאוד אובססיביים לגבי דברים לא ממש חשובים. ממש כמו בריחה  מהכאב. המשך קריאה →

דפנה שם טוב – על נפרדות בריאה מהאחר

עוד קטע מעניין ומלמד מאת: דפנה שם טוב

נפרדות פסיכולוגית טובה היא מצב בו הערך העצמי שלנו לא נובע ממה שהאחר חושב עלינו או על איך האחר מתייחס אלינו.

ערך עצמי הוא כמו איבר בגוף.

כשהוא קיים אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו בגלל מי שאנחנו. כשיש לנו בעיית נפרדות מהאחר,ניתן לדמות את המצב לסוג של נכות.

אין לנו ערך עצמי עצמאי משלנו וכאילו חסר לנו איבר בנפש. אם הסביבה מספקת לנו את האיבר החסר, כלומר נותנת  לנו הערכה הרי שאנחנו רגועים. אם הסביבה לא נותנת אנחנו מרגישים חסרי בטחון וחשים כאב.

אנחנו הופכים להיות אנשים שנזקקים לאישור מהסביבה כדי להרגיש אהובים. כמו שעובר ברחם אימו לא יכול לחיות בלי להיות מוזן מחבל הטבור של האם הנושאת אותו ברחמה. כך גם הנפש שלנו לא מוזנת אם אין לה אישורים חיצוניים.

ברור שכל אחד נהנה מהערכה. אך פה לא מדובר על הנאה מההערכה חיצונית. פה מדובר על ממש תלות רגשית ביחס האחר אלי.

הילדות כשלב יצירת הערך העצמי

הערך העצמי נוצר בשנות ילדותנו. כשאנחנו ילדים, לפעמים, אנחנו עלולים לחוות ליקויים ביחסם של ההורים אלינו. לא כולם יודעים להיות הורים. יש הורים מזניחים, נוקשים, ביקורתיים.

ילד שמתפתח הוא ילד שתלוי בהוריו. זוהי תלות נורמלית.

אם צרכי הילד לא מצליחים להיענות עקב הפגמים של הוריו, אז נוצר מצב שהילד גדל והופך למבוגר, אבל בתוכו הוא נושא "ילד פצוע" שעדיין זקוק לאישור הוריו. שעדיין לא קיבל את התנאים המתאימים ממי שהיה אחראי על התבגרותו. ואז מה קורה? אותו מבוגר בעל ילד פנימי פצוע הופך להיות תלותי בסביבה. ולעולם יצטרך אישור מהסביבה.

אז מה עושים?

כדי להתרפא. כדי לגדל ערך עצמי פנימי אשר מושפע באופן תקין מהסביבה ולא באופן מוגזם, אנחנו צריכים לשחזר את השלב שבו נפגענו.

אנחנו צריכים להתחבר לתחושות האושר והשמחה של הילד שבנו לפני שנפגע. לפני שנעשה חרד ולפני שהפך לתלותי. אנחנו צריכים לשקם את חרדת הנטישה שלנו. את התלות המוגזמת באחרים. אנחנו צריכים להעצים חוויות ילדותיות חיוביות. ולמעשה, להיות ההורה החיובי של עצמנו. עלינו לדעת שאנחנו הכי חשובים לעצמנו. עלינו לזכור שאנחנו דואגים לעצמנו ושאנחנו משמחים את עצמנו. נלמד את עצמנו בכל הדרכים האפשריות. חובה עלינו לזכור ולדעת כי ערך עצמי פנימי הוא אחד הדברים הכי חשובים לשמחה ולהפחתת תלות. וכך לא נהיה כל כך תלויים באישורים חיצוניים. וכך נהיה נפרדים באופן תקין ובריא מאחרים. ואת תהליך הנפרדות הבריאה שפספסנו בילדותנו, נחזיר לעצמנו במו ידנו.

נמשיך לכתוב ולתת עוד עצות בתחום – שלכם דפנה שם טוב

דפנה שם טוב: מי הוא ה"אני" שלי?

• המילה: "אני", זאת אחת המילים שנשמעות הכי הרבה.
• אין כמעט שיחה או דיבור שהמילה הזאת לא מופיעה.

מה זה בעצם אני?

כשאדם אומר "אני" הוא מתכוון לעצמו.

מבחינה גופנית הוא מתכוון לגוף שלו ומבחינה נפשית הוא מתכוון לתחושות, למחשבות, לרגשות ולהתנהגות שלו.

• אני רעב….תחושה,
• אני חושב שצריך…מחשבה,
• אני מרגיש כעס, רגש,
• עשיתי קניות…התנהגות,

לכל אני יש מעגלי השתייכות.

מעגלי השתייכות קרובים ומעגלי השתייכות רחוקים.

ולהלן דוגמא:

אנשים מרגישים שכשנולד ילד הוא שייך להם. וכך תחושת ה"אני" גדלה. יש עוד מישהו לחשוב עליו, להרגיש כלפיו, לחוש אותו ולהתייחס אליו.

האני יכול להתרחב מאוד ולהצטמצם מאוד. לכל אדם יש גבולות גופניים, יש בהירות לגבי של מי הגוף. גוף שלי גוף שלך.

לעומת זאת, לגבי האני הגבולות יותר מורכבים ויש נטיה להתבלבל. "זה העולם שלי…", "זה לא שייך אליך…"

מה שייך לי? אם הילד שלי עושה בעיות בבית  הספר זה שייך לי?

סביר להניח שכן.

הרוב המוחלט של האנשים ירגישו שייכות למעגל המשפחתי.

• מה יהיו תוצאות הבחירות? שייך לאני שלי?
• יש אנשים שירגישו שכן ויש אנשים שירגישו שלא.
• התחממות כדור הארץ – מעגל יותר רחוק. האם נושא זה שייך לאני שלי? או לא?

ושוב יש כאלה שירגישו שייכות גדולה לבעיית כדור הארץ וכאלו שלא יבינו מה הקשר שלהם לזה.

יש עוד המון דוגמאות, אבל ברור שאפשר להרחיב מאוד את גבולות האני.

תחושות טובות

הרחבת גבולות האני נותנת תחושת שפע ושייכות. נותנת תחושת חיבור. נותנת תחושת עושר.

ההרגשה שאני חלק מהעולם והעולם חלק ממני. שאין גבולות. שהכל שייך לי ברמת המודעות זו הרגשה נפלאה שממלאה אותך בביטחון עצמי ושפע.

אין פרושו של דבר שאינינו מכבדים את הגבולות ואת העולם של הסובבים אותנו. תחושה של נפרדות פסיכולוגית זו תחושה חשובה מאוד, ומאפיינת רמה של בריאות נפשית.

הרחבת האני זו מעין הבנה שבתוכי, בתוך האני שלי שוכן יקום שלם, וככל שיותר נדייק את התחושה הזו ונעמיק אותה ונדע איך להרגיש אות, אז תחושות השמחה והשפע שלנו ילכו ויתעצמו.

לכן חשוב כבר מגיל צעיר לחנך ילדים למודעות ולמעורבות. ללכת איתם להפגנות, לשוחח איתם על צדק חברתי, להנגיש להם את המציאות החיצונית. ואז תחושת האני הרחב האני השייך תתפתח אצלם באופן מיטבי.

תחושות אוטומטיות ותחושות שאנו גורמים לעצמנו – דפנה שם טוב

חשוב מאוד לדעת להבחין בין תחושות שנוחתות עלינו בלי רצוננו, לבין תחושות שאנחנו גורמים לעצמנו בכוונה!

כשאנחנו מרגישים עצובים או דחויים, זהו מצב בו כאילו מישהו נעלם בא ושם עלינו שמיכה כזאת שמחדירה לגופנו רגש לא רצוי.

לעומת זאת, כשאנחנו גורמים לעצמנו לרגשות מסויימים, זה נובע מפעולת מחשבה שאנחנו מבצעים.

אם נדע להבדיל היטב בין שתי התחושות הנ"ל, נוכל להגדיל את יכולת השליטה שלנו באותם רגשות שמופיעים אצלנו ללא רצוננו.

נוכל להתייחס אליהם בשלילה.

לא נרגיש שאנחנו עבדים של תחושות אלו.

מהמקום בו אנו מפעילים מחשבה נוכל לחשוב מה שבא לנו על אותן תחושות אטומטיות.

ונוכל גם לשלול אותן…

לכן חשוב לדעת מה מקור התחושות ולא להתייחס אליהן כאל בליל אחד ואחיד!