ההשלכות שלנו / דפנה שם טוב
אנחנו צריכים להבין שיש מצב בו אנחנו מרגישים רחמים על מישהו.
זה יכול להיות קשור לתהליך פסיכולוגי שנקרא "השלכה" (Projection) ולתחושת הזדהות עמוקה עם חוויות של אחרים.
ביום יום, כשאנחנו רואים מישהו במצוקה או במצב קשה, התחושות האלו יכולות לעורר בנו זיכרונות או רגשות שאנחנו חווים בעצמנו או חווינו בעבר.
זה יכול להיות בגלל חוויות כאב שאנחנו עברנו, ופעמים רבות התחושות שאנו חווים כלפי האחר הן למעשה השתקפות של רגשות וחששות פנימיים שלנו.
הרבה פעמים אנו טועים!
כשהלב שלנו מתכווץ מתוך מחשבה שהאחר במצוקה זו למעשה טעות.
המערכת הפנימית שלנו מתוך "המשקפיים שלה" מלבישה פרשנויות שאינן נכונות.
רחמים על אדם אחר נובעים מרגשות אישיים של כאב מהעבר ששוכנים בנו ואז נוצרת מעין תחושת סולידריות וכאילו חיבור למצבו של האחר.
זה לגמרי מנגנון השלכתי…
אנו מפרשים מציאות מתוך העולם פנימי שלנו.
ישנה דרך לדעת אם זו השלכה או לא.
כאשר אנו רואים התנהגות של מישהו וצבט לנו הלב או שיש לנו תחושת מועקה, סביר להניח שזו השלכה…
לעומת זאת, אם אנו יושבים לשיחה עמוקה עם מישהו: ילד, הורה, חבר או כל אחד אחר ומשוחחים עימו שיחה עמוקה על מצב מסויים וממש מבינים מה עובר עליו לפי דבריו, זו אינה השלכה, זו הבנה ואמפטיה ואז גם זה מרגיש אחרת בגוף.
אילו אינן דקירת כאב….אלה משהו אחר.
זה משהו יותר שכלי תבונתי.
בדרך כלל זה גם יבוא עם יותר אופטימיות ועם פתרונות אופרטיביים.
ולא כמו בהשלכה…
שם יש תחושות אחרות. עצובות ויותר מציקות.