האם ילד שמפריע הוא "ילד רע"?

כשהילד מפריע זה אומר שהוא בוחן את העולם.

מעז להביע את תחושותיו ללא חשש.

הוא דעתן והוא אמיץ.

זה מעולה.

המבוגרים סביבו צריכים לדעת כיצד להתייחס להפרעות האלה.

בשום אופן לא לראות בזה חוצפה או בעייה. אלא להבין שזו תופעה טבעית.

לתקשר עם הילד.

לבדוק מה מפריע לו:

ולמצוא איתו ביחד דרכים לפתרון המצוקה שנוצרה לו ושגרמה לו להפרעה.

בין כתה ג לכתה ו זה גיל החביון על פי פרויד.

התפתחות העצמי.

אם הילד מתחצף למורים ומפריע בשעורים אין מה להיבהל ולהיפך.

 

סימן שההורים היו מעולים ונתנו לו בטחון וכוח

זה שלב תקין בהתפתחות הילד מעבר בין עולם שנשלט,

ומכוון על ידי ההורים לעולם שבו חברת הילדים קובעת.

ולכן ילד שהתפתחותו תקינה ושצרכיו מולאו היטב בשלבים המוקדמים יותר של חייו ירצה למרוד במורים שלו.

זה סימן טוב שהוא מתחצף ומפריע.

ואסור להתייחס לזה כאל משהו בעייתי בילד.

דפנה שם טוב: האם בתוכנו שוכנים ילדים פנימיים ומפוחדים?

גם כשאנחנו גדלים ומתבגרים נשאר בתוכנו ילד קטן.

בכל אחד מאיתנו שוכן ילד קטן פנימי .

הילד הפנימי הוא זה שאחראי לכעסים, לתגובות יתר, לסכסוכים משפחתיים ועוד

להכיר את הילד הפנימי הפגוע שבתוכנו ולרפא את פצעינו הרגשיים זו חוויה אדירה.

 

ועכשיו כשהמתח ברחובות גבר

בגלל הקורונה, בגלל הטילים, בגלל הסכסוכים הפנימיים זה חשוב שבעתיים.

לכל אדם יש  הסתכלות על החיים והוא נמצא כאילו בטראנס היפנוטי ומאמין שאיך שהוא חווה את הדברים זו הדרך היחידה.

ברגע שמתחברים לילד הפנימי ומתחברים לילד הפלאי הלא מקולקל שבנו רואים הכל באור שונה.

 

רואים דברים עם הרבה פחות כעס עם יותר טולרנטיות

מייחסים לדברים פחות דרמטיות.

משאירים את האהבה ומורידים את הציפיות.

אם נזכור שרגשות מתפרצים ונטייה לאלימות נובעים מילד פנימי פצוע זה יהיה מעולה

אם נבין את זה אז נצליח לראות את החיים באור יותר רך.

יותר זהוב.

כולנו כל כך זקוקים לזה עכשיו.

דפנה שם טוב על החלטות בימי קורונה – מעניין לדעת

 

בתוך הסגר הזה שאנחנו מצויים בו,מתחדדים אצל חלק מאיתנו נושאים קונפליקטואלים

 

אחד מהנושאים הוא האם להשאר עם בני זוגנו הנוכחיים או להיפרד.

 

שזה נושא שלא מעט אנשים מתחבטים בו באופן כללי ובקורונה עקב הנסיבות הוא הופך הרבה פעמים ליותר קיצוני.

 

יש יותר זמן לחשוב, נמצאים יותר ביחד, יש איזשהי תחושת אסון ואז אולי מצטערים יותר על מה שלא מימשנו ועוד…

 

בקונפלקט מהסוג הזה הנטיה הטבעית היא להתמקד באדם שלצידנו ולהעלות נימוקים בעד להישאר בזוגיות הזו ונגד להישאר בזוגיות הזו.

 

והבילבול רק גובר והנימוקים רק הולכים וגואים וסותרים אחד את השני.

 

והרבה פעמים יש תחושה של איבוד כיוון וחוסר תחושת אחיזה.

 

אם נסית רגע את תשומת הלב מבן/בת זוגנו לכיוון של עצמנו,אולי נמצא את התשובה.

 

למה הכוונה?

הכוונה שנתחיל לחשוב איך אנחנו יכולים להיות קודם כל החברים הטובים ביותר של עצמנו.

 

איך למלא את עצמנו באור,בשמחה ובשפע רוחני ללא קשר לאנשים אחרים.

 

מה משמח אותנו,מה מלהיב אותנו ומהי נקודת החיבור שלנו לעולם.

 

מהם הערכים שלנו שגורמים לנו שמחה ותשוקה. מהן האמונות והאהבות שלנו שמחברות אותנו לאנרגיות הטובות של החיים.

 

ופתאום אנחנו נהיה במרכז ואנחנו נהיה הבני זוג האידיאלים של עצמנו.

 

ועל הבסיס הזה החלטה אם להשאר בזוגיות הנוכחית או להיפרד ממנה תהיה הרבה הרבה יותר קלה.

 

ואולי עכשיו כשקצב החיים קצת הואט נוכל להעמיק את הטיפול בעצמנו לדעת וללמוד טוב יותר מה מביא לנו שמחה,ועל הבסיס הזה להגיע להחלטות כאלה או אחרות.

 

שלכם עד הפעם הבאה דפנה שם טוב מטפלת זוגית, אישית, משפחתית

אהבת החיים – דפנה שם טוב

יש כל מיני סוגים של אהבות

יש אהבה לאוכל – למשל אהבה לשוקולד, או לפיתה עם פלאפל, או לסלט טעים.

הרגש של האהבה לאוכל מוכר לכל אחד.

מתפשטת תחושה נעימה בגוף כשחושבים על מאכל אהוב.

יש אהבה להורים למשל: מעין רגש עמוק כזה שנמצא עמוק בתוך הלב. זה לא משנה אם יש כעסים או תסכולים או מריבות. יש שם את הרגש הזה. שמוכר כמעט לכולנו.

יש אהבה לאחים, יש אהבה לחברים.

זאת אהבה שמורגשת לפעמים בידיים או בלסת. אהבה של פעולה ועשייה.

ויש אהבה לילדים: זאת אהבה בלב ובראש. אהבה שמלווה תמיד בקצת דאגה ובקצת מחשבה, וגם מציפה בהמון רגשות.

ויש עוד כל מיני סוגי אהבות שבאות לידי ביטוי בכל מיני תחושות…דפנה שם טוב ממשיכה להסביר.

אהבה חשובה מעבר לכל האהבות הנ"ל:

ויש עוד אהבה…

כזו שלפעמים קצת נזנחת על ידינו.

וזאת האהבה לחיים!

זאת אהבה שכשהיא קיימת היא נוכחת בכל רגע.

זאת אהבה שנמצאת בתודעה.

אהבה שגורמת לנו להבין שהכל מסביבנו יכול להיות יפה ומסקרן.

זאת אהבה עם הרבה חכמה. עם הרבה בחירה. עם הרבה נחישות.

זו בחירה להתייחס לחיים באופן חיובי.

באופן שמח באופן מסתקרן.

זאת האהבה הכי חשובה כי היא המנוע של כל האהבות האחרות.

זאת האהבה שהכי קל לשכוח את קיומה. כל דאגה או בעיה יכולות להשכיח אותה. כל תסכול יכול להשכיח אותה. האהבה לחיים היא כמו פרח יפה שאנחנו צריכים לזכור לטפח. היא המנוע שלנו.

נמשיך בעוד פוסטים בבלוגים הבאים מאת דפנה שם טוב – תובנות חיים שונות ומגוונות

כולנו צריכים מקום שקט – דפנה שם טוב

אנחנו מכירים הרבה תחושות.

אנחנו מכירים איך מרגיש רעב,

אנחנו מכירים איך מרגיש מתח,

אנחנו מכירים איך זה מרגיש לדאוג ועוד.

ויש עוד משהו שאותו כדאי שנכיר הכי טוב:

איך מרגיש השקט!

כי כשנדע איך מרגיש השקט נוכל לגרום לעצמנו להרגיש אותו!

מהי הגדרה של שקט בנפש?

שקט בנפש זה מצב שכל אחד מאיתנו חווה.

לפעמים חווינו את זה כשטיילנו בטבע,

לפעמים כשהיינו בפגישה מרגשת עם מישהו אהוב.

כשהרגשנו ששום דבר לא מטריד אותנו שאנחנו אוהבים את המקום שאנחנו נמצאים בו.

חורשה יפה או חוף ים ועוד.

הלב שמח, אנחנו מרוצים מעצמנו.

מרגישים חזקים רגועים ונינוחים.

מרגישים חיבור חזק לעולם.

וזו ההרגשה שאנחנו צריכים לשאוף אליה. לדעת שזה אפשרי.

לדעת לתרגל את התחושה ולחוש אותה כמה שיותר.

וכשעולה סבל, או מתח או משהו שמפר את השקט הפנימי הזה, לזהות אותו ולא לתת לו להשתלט עלינו.

לחגוג את העובדה שהבסנו את התנודה הרעה הזאת ושהצלחנו להישאר בתחושת השקט המבורך.

שינוי גישה לכאב ולסבל – דפנה שם טוב מסבירה

אם נצליח לשאול את עצמנו בכל פעם שאנחנו סובלים: "מה הסבל הזה בא ללמד אותי", אזי אין ספק שנעבור מהפך. ממקום של תלונה וכאב למקום של התמודדות והתחזקות. ואיך נדע אם מצאנו באמת את התשובה הנכונה? לפי התחושה שהתשובה לשאלה תגרום לנו להרגיש. נניח שאנחנו סובלים מקונפליקט שהיה לנו עם איש שהוא יקר וחשוב לנו. כמו כן, נניח שעולות בנו מחשבות שמגדילות ומרחיבות את האירוע הקונפליקטואלי ומשתלטת עלינו חרדה.

• מה יהיה?
• מה יחשבו עלי?
• האם יכעסו עלי?
• עשיתי רושם לא טוב?
• פגעתי?
• העלבתי?
• גרמתי סבל?

ואולי אציע לעצמי דרך התבוננות אחרת? ואשאל האם היה קונפליקט?

אם אכן היה – אזי שזהו סימן שכך היה צריך להיות.

זה לא קרה סתם.

משהו התפוצץ.

כמו שהר געש מתפוצץ, כמו שענף נשבר, כמו שקיר נופל פתאום. ואז לא נבכה על מה שהיה אלא נחשוב מה זה בא ללמד אותי. מה התפקיד?

והתשובה היא ש…

לפעמים זה בא ללמד להשתחרר מאחיזה הדוקה מידי עם הזולת.

ולפעמים זה בא ללמד אותי להיות אמיץ יותר ולא להיבהל, ולפעמים זה בא ללמד אותי להסיק מסקנות חדשות על מצבים שונים.

ומרגע שאני חושב כך ופועל כך נפתח לי עולם קסמים חדש, עם הרבה רעיונות ואופציות חדשות.

ואני לא כבול על ידי פחדים לאירועים הללו.

זהו להיום ועד כאן חברים, נמשיך בפוסטים נוספים בקרוב – שלכם דפנה שם טוב

דפנה שם טוב: מה ההבדל בין אהבה עצמית וההערכה עצמית?

לפעמים יש לנו תחושות לא טובות לגבי עצמנו.

לפעמים למרות שאנחנו יודעים שאנחנו "בסדר", אנחנו מרגישים לא בסדר. בעת ועונה אחת. נניח שהיינו באירוע חברתי.

יצאנו מהאירוע והרגשנו לא ממש טוב. והתחלנו לחשוב:

מה קורה?

למה אנחנו מרגישים לא טוב?

והתחלנו לנתח את ההתרחשות באירוע, והגענו למסקנה שהכל היה בסדר. התלבשנו יפה, התנהגנו בחמימות לאנשים, לא דיברנו יותר מידי ולא פחות מידי. חייכנו…

ולמרות זאת מתכווץ לנו הלב, ותוקפות אותנו כל מיני חששות ותחושות.

ואנו מרגישים שמשהו לא היה מספיק טוב. ושהאנשים באירוע לא מספיק מעריכים אותנו. זה מצב מאוד מתסכל כי אין לו פתרון מעשי.

אין לנו כל כך מה לשפר כדי להרגיש טוב. אנחנו מרגישים סתירה חריפה בין הערכתנו את עצמנו באותו אירוע לבין תחושתנו בפועל.

אהבה עצמית

כלומר, אנחנו מעריכים את עצמנו, אבל לא חשים אהבה לעצמנו. אלה שני דברים שונים. הערכה יכולה להתרחש בשכל ואהבה בלב. אהבה זה שמחה. אהבה היא התפעלות.

אהבה היא מוקסמות ושביעות רצון. זה רגש אהבה. כמובן שיש עוד סוגים של רגש אהבה לזולת, כמו מחויבות, מסירות נתינה. אך לא על אלה אני מדברת. אני מדברת על התחושות האלה שהגדרתי קודם. שביעות רצון שמחה התפעמות.

התלהבות ושמחה!

כלומר, הפן של רגש ההתלהבות והשמחה הוא זה שאותו אנחנו רוצים להרגיש כלפי עצמנו. בהרבה מקרים ההורים שמגדלים תינוק עלולים לחוש הפרעות ברגש ההתפעמות שלהם מילדם. ולמה?
כי במקרים רבים חרדות, פחדים ומטעני עבר של ההורים מושלכים על הילדים, והדאגה תופסת את מקומה של ההתפעמות.

זה לא אומר שאלה הורים פחות טובים דואגים ומסורים. להיפך. למרבה הצער עודף דאגה יוצר מחסומים. לילד קטן אין כל תפיסה עצמית לגבי מי שהוא. הדימוי העצמי של הילד מתפתח לפי איך שהוא קולט את ההשתקפות של עצמו בעיני הוריו. וכאן יכולים לצוץ שיבושים כפי שציינתי, והדימוי העצמי עלול להיפגע ולא להיות במיטבו. ואז נוצרים פערים בין השכל לתחושה. בשכל אנחנו יודעים שאנחנו בסדר, אבל בתחושה כלפי עצמנו אנחנו מרגישים מוחלשים.

וכאן בפער הזה ובזכות המודעות אנחנו צריכים לדעת שאנחנו צריכים להתאהב בעצמנו. ממש להתאהב ולהתלהב מעצמנו. באופן מודע למנות לעצמנו את היתרונות שלנו. למצוא דברים בעצמנו להתפעל מהם. המודעות לאימון קבוע להתלהבות מעצמנו וראיית החיובי שבנו כהרגל, יכולה להשלים את החסך, לרפא את הפצע ואף לחזק אותנו כפליים.

נמשיך בעוד דוגמאות, הסברים, פוסטים ונושאים בתחום – שלכם דפנה שם טוב

ממה מורכב דימוי עצמי // דפנה שם טוב מסבירה

המושג דימוי עצמי הוא מושג מאוד פופולארי.

משתמשים בו הרבה. "לאדם זה יש דימוי עצמי גבוה" לאדם זה יש דימוי עצמי נמוך, "אתה צריך להעלות את הדימוי העצמי שלך…"

אם תעשה כך וכך זה יתרום לדימוי העצמי שלך" ועוד ועוד.

בעצם את הדימוי העצמי אפשר לחלק לארבעה חלקים:

חלק אחד הוא העצמי הרצוי:

מי אנחנו רוצים להיות?

דפנה שם טוב מוסיפה ומסבירה: לאיזה טיפוסי אנשים? לאילו קטגוריות אנחנו משייכים את עצמנו? אנשי עסקים? אומנים? שמרנים? הרפתקנים? חברותיים? אינדיוידואליסטיים? איזה תצריף תכונות אהוב עלינו ולאיזה דמויות אנחנו מתחברים ומזדהים?

מה הדמות שאליה אנחנו שואפים?

החלק השני הוא הדרך בה אנו רואים את עצמנו:

מהי אותה דמות שמצטיירת לנו בראש כשאנו חושבים על עצמנו כרגע?

יכול להיות שאנחנו מאוד רוצים להראות מטופחים למשל, שזה ה-"אני הרצוי", אבל בפועל אנחנו חושבים על עצמנו שאנחנו תמיד נראים מוזנחים. כן, הרבה פעמים נוצר פער בין הרצוי שלנו למצוי שלנו.

והגורם השלישי הוא הערכה עצמית ואהבה עצמית:

זהו גורם מאוד משמעותי. האם אנחנו אוהבים את עצמנו?

והגורם הרביעי:

האם אנחנו מעריכים את עצמנו? את יכולותנו? כשרוננו? וכדומה.

כשמודעים לכל אחד  מהרכיבים האלה אפשר לייצר לעצמנו דימוי עצמי גבוה!

על כל אחד מארבעת הסעיפים הללו אפרט בקטע הבא – דפנה שם טוב…