ראש השנה העיר כמעט בכולנו תחושות מאוד משמעותיות.
חגיגיות, משפחתיות, זכרונות ילדות טובים ולא טובים ועוד ועוד.
בדרך כלל אנו נוטים לצפות מהאנשים שאנו חיים איתם שיתאימו את עצמם להרגלים שלנו.
אנחנו נוטים לשכוח שכל אחד הגיע מתרבות משפחתית שונה משלנו ולכן עלולה להיות התנגשות מנטלית בין שני בני הזוג.
האחד ירצה לחגוג עם הרבה אנשים והשני עם מעט.
האחד ירצה לטייל בחג ביחד עם משפחתו הרחבה והאחר ירצה לטייל בפרטיות.
האחד ירצה לחגוג את החג בבית מלון והאחר ירצה בבית
ושלא נדבר על הבדלים בתפיסה הדתית…האם אחד מבני הזוג יותר מקפיד או פחות פחות מקפיד בתפיסתו הדתית לגבי החג.
קיימים גם הבדלים לגבי ההוצאות הכספיות הכרוכות בחג שעלולים לגרור מתחים אינסופיים.
החכמה היא לנהל את הדברים ממש בתבונה ולדעת שלעבור את החג בהרמוניה זה שם המשחק!
- לדעת שזה אתגר.
- הכי קל לשבור.
- הרבה יותר קשה לבנות.
לדעת שעיני ילדנו, הורנו נשואים אלינו בתקוה לראות שלום ושמחה.
ולא עצבות זעם ומרירות.
אז איך נעשה את זה?
קודם כל יש להיות במודעות אישית לכל הקשיים הנ"ל.
שנית, הצבת מטרה להצליח להתגבר ולהיות בטוב.
צריך לראות באיזה אזורים הפרטנר שלנו יכול להתגמש והיכן פחות.
אפשר למצוא דרכים אלטרנטיביות לצרכים בסיסיים שיענו ויתנו פתרון לשני הצדדים.
כשבני הזוג מסתגלים אחד לשני ומטמיעים את המנטליות אחד של השני נוצרת אווירה משפחתית מלוכדת.
אנחנו פועלים הרבה פעמים על מצב "אוטומט" ונופלים לצרכים האוטומטים שלנו.
במקום לשרת צרכים אוטומטים כדאי לקבוע יעדים.
ואז היעד לא נכפה עלינו מכוח התניות מהעבר, אלא אנחנו הקובעים וה-"הגה" בידנו.
איזו תחוש מדהימה זה לדעת שאנחנו הנהגים:
- שאנחנו נצליח.
- שאנחנו נקבע.
- שאנחנו לא עבדים של אף התניה מהעבר.
ואם נחליט אז גם נצליח.
הכי חשוב להתחיל בהחלטה.
בהצלחה לכולנו דפנה שם טוב לשירותכם