דפנה שם טוב: מי הוא ה"אני" שלי?
- המילה: "אני", זאת אחת המילים שנשמעות הכי הרבה.
- אין כמעט שיחה או דיבור שהמילה הזאת לא מופיעה.
מה זה בעצם אני?
כשאדם אומר "אני" הוא מתכוון לעצמו.
מבחינה גופנית הוא מתכוון לגוף שלו ומבחינה נפשית הוא מתכוון לתחושות, למחשבות, לרגשות ולהתנהגות שלו.
- אני רעב….תחושה,
- אני חושב שצריך…מחשבה,
- אני מרגיש כעס, רגש,
- עשיתי קניות…התנהגות,
לכל אני יש מעגלי השתייכות.
מעגלי השתייכות קרובים ומעגלי השתייכות רחוקים.
ולהלן דוגמא:
אנשים מרגישים שכשנולד ילד הוא שייך להם. וכך תחושת ה"אני" גדלה. יש עוד מישהו לחשוב עליו, להרגיש כלפיו, לחוש אותו ולהתייחס אליו.
האני יכול להתרחב מאוד ולהצטמצם מאוד. לכל אדם יש גבולות גופניים, יש בהירות לגבי של מי הגוף. גוף שלי גוף שלך.
לעומת זאת, לגבי האני הגבולות יותר מורכבים ויש נטיה להתבלבל. "זה העולם שלי…", "זה לא שייך אליך…"
מה שייך לי? אם הילד שלי עושה בעיות בבית הספר זה שייך לי?
סביר להניח שכן.
הרוב המוחלט של האנשים ירגישו שייכות למעגל המשפחתי.
- מה יהיו תוצאות הבחירות? שייך לאני שלי?
- יש אנשים שירגישו שכן ויש אנשים שירגישו שלא.
- התחממות כדור הארץ – מעגל יותר רחוק. האם נושא זה שייך לאני שלי? או לא?
ושוב יש כאלה שירגישו שייכות גדולה לבעיית כדור הארץ וכאלו שלא יבינו מה הקשר שלהם לזה.
יש עוד המון דוגמאות, אבל ברור שאפשר להרחיב מאוד את גבולות האני.
תחושות טובות
הרחבת גבולות האני נותנת תחושת שפע ושייכות. נותנת תחושת חיבור. נותנת תחושת עושר.
ההרגשה שאני חלק מהעולם והעולם חלק ממני. שאין גבולות. שהכל שייך לי ברמת המודעות זו הרגשה נפלאה שממלאה אותך בביטחון עצמי ושפע.
אין פרושו של דבר שאינינו מכבדים את הגבולות ואת העולם של הסובבים אותנו. תחושה של נפרדות פסיכולוגית זו תחושה חשובה מאוד, ומאפיינת רמה של בריאות נפשית.
הרחבת האני זו מעין הבנה שבתוכי, בתוך האני שלי שוכן יקום שלם, וככל שיותר נדייק את התחושה הזו ונעמיק אותה ונדע איך להרגיש אות, אז תחושות השמחה והשפע שלנו ילכו ויתעצמו.
לכן חשוב כבר מגיל צעיר לחנך ילדים למודעות ולמעורבות. ללכת איתם להפגנות, לשוחח איתם על צדק חברתי, להנגיש להם את המציאות החיצונית. ואז תחושת האני הרחב האני השייך תתפתח אצלם באופן מיטבי.