דפנה שם טוב מסבירה על קשרים תלותיים
הרבה פעמים ילדים שגדלים בבית עם שיש בו בעייתיות ,מפתחים קשרים תלותיים בבגרותם. פיתוח קשר תלותי נובע מכל מיני חסכים רגשיים.
ללא יחס מההורים
לילדים שלא קיבלו יחס הולם מהוריהם קשה לחוש הערכה ואהבה עצמית. הרבה פעמים ילדים שגדלים עם עיוותים ביחסים עם הוריהם, מרגישים לא טוב עם עצמם. הם גם לא מקבלים שיקופים מעריכים מהוריהם, וגם נוטים לכעוס על עצמם ולהאשים את עצמם על כך שהם כועסים על הוריהם. כך שהם יוצאים קרחים מכאן ומכאן. מכאן יכול לנבוע קושי בתחושת זהות אישית. שעלול להוביל לבלבול ביחסים עם הזולת.
הם יכולים הרבה פעמים לחוש טינה ופגיעות כלפי מי שהם קרובים אליו. במקום שאותם בוגרים ינהלו מערכת יחסים בריאה עם עצמם שכוללת אהבה והערכה עצמית, הם מצפים ממישהו אחר שיספק להם את זה ושהאחר ירגיע את הכאב הפנימי שלו. מסבירה דפנה שם טוב.
רגשי תלות בסביבה
נוצרת אצל האנשים הללו מעין תלות יתר רגשית בקרובים אליהם ובסביבתם. הם מצד אחד מאוד רוצים יחסים קרובים ומצד שני חוששים בגלל כל הסיבות שמניתי כאן. מצד אחד הם רוצים יחסים קרובים ומצד שני חוששים.
ילדים שגדלו עם חסכים רגשיים בילדותם, נפגעו רגשית בכל מיני רמות. הביטחון העצמי שלהם בעצמם ובזולתם נפגע.
הם מאוד שואפים לתיקון. הם רוצים מערכת יחסים שונה מזאת שהיתה להם. ולכן הם יותר תלויים רגשית. הצורך שלהם יותר גדול משל מישהו שלא נפגע בקשרים קודמים. מצד שני, בגלל כל מה שעבר עליהם, אין להם את הכישורים לממש את הקרבה שהם כל כך זקוקים לה.
הם יותר פגיעים, פחות נותנים אמון בגלל חוויות במערכות יחסים קודמות, בגלל שכבר נפגעו בעבר. ולכן הפרדוקס. דווקא אלה שרוצים יותר ורצים בגלל החסך, הם אלו אשר בגלל אותו חסך יחששו מהקשר.
פתרון לדבר קיים
הדרך לפתרון הבעיה הזאת היא יצירת חזון חדש של: כיצד אמורות מערכות יחסים להיראות, ו-מה אנחנו צריכים לראות ולהבין על עצמנו כדי לממש את החזון הזה.