דילוג לתוכן

מהי תלות בתוך מערכת יחסים? ואיך נזהה אותה?

תלות במערכת יחסים

מהי תלות בתוך מערכת יחסים? ואיך נזהה אותה?

בתוך מערכות יחסים פעמים רבות ההבדל בין קשר בריא לקשר תלותי הוא הבדל דק.
חשוב לזהות אותו גם אצלנו וגם אצל בני זוגנו, או חברנו, או הורינו או ילדינו , קולגות שלנו וכו וכו.

 

למה חשוב לדעת ולזהות תלות מסוג זה?

תלות במערכת יחסים
תלות במערכת יחסים

כיוון שיחסים כאלו, המתאפיינים בתלות, הם יחסים שעלולים להיות מתסכלים על בסיס קבוע.
בכל רגע או תקופה תצמח בעיה בקשר שמקורה באותה תלות.
ואם יש תלות הבעיה תהיה קשה לפתרון ותייצר תסכול סבל וכאב.
לעומת התנהלות בקשר בריא ולא תלותי שהיא הרבה יותר מיטיבה ובריאה.
לכן חשוב לדעת.
אני אציין כאן שני סממנים משמעותיים שעלולים להצביע על תלות בתוך הקשר.
אחד מהם הוא רגש הטינה.

במערכות יחסים הרבה פעמים מתעורר כעס בין האנשים
זה דבר טבעי ואפילו חיובי במידה והוא פונקציונאלי.
לעומת זאת אם הכעס משולב בטינה זה כבר סיפור אחר.
אדם החש טינה מרגיש את עצמו כקורבן.
הוא מרגיש תסכול וכעס עז.
הוא מחפש דרכים, בוחר ומוצא דרכים להעניש את השני ולהאשים אותו.

 

הרבה פעמים הטינה גואה וגואה ואין לה לאן לצאת והיא מזיקה לאדם מבפנים ומותירה אותו עצבני ממורמר וחסר מנוחה.
אלו הן תחושות קשות ומחלישות.

 

גורם נוסף שיכול להצביע על תלות הדדית הוא תחומי העניין האישיים של האדם
לפעמים נוצרים מצבים בתלות שאנחנו הופכים את הצד השני לכל עולמנו.
וכיוון שכך – אנו לא מוצאים עניין וסיפוק בחיים האישיים.

 

זהו סימן מובהק לתלות!

מי שמנסה לרצות את הצד השני? מה זה אומר עליו?
מי שמנסה לרצות את הצד השני? מה זה אומר עליו?

קודם כל אדם צריך להגיע למצב שיהיה לו עולם מלא וגדוש עניין.
עולם משל עצמו.
ושזה יהיה מה שמלא אותו בחיים ונותן לו סיפוק.
וזה לא אמור להיות קשור לאנשים שאיתם הוא בקשר.
זה לא קשור לבני זוג לילדים וכו וכו.
רק מתוך עמדה פנימית חזקה ושלמה אפשר לנהל מערכת יחסים ללא תלות הדדית!

 

אהבה?

מערכות יחסים של תלות הדדית לא מבוססות על אהבה, הערכה וקבלת האחר.
הן מזמנות יותר מצבים של כעסים, אובססיות, פחדים וכו.
לפעמים מתבלבלים וקוראים לזה אהבה.
אולם, לא כך צריכה להראות אהבה בריאה!

הרהור בתכונה טובה שלנו כאמצעי מרפא

לכולנו יש חסכים וקשיים רגשיים שיכולים להתעורר בעקבות אירועי חיים שנקרים בדרכנו

אכזבות מחברים, כעסים על בני משפחה שלנו, כישלונות בעבודה ועוד…

 

לכולנו יש גם איכויות רגשיות שנמצאות גם בנפש שלנו כמו:

אמפתיה, סליחה, הבנה, כבוד, שקט נפשי, אהבה ועוד.

 

כאשר אנחנו בסבל רגשי מסויים יש אפשרות להקל עליו.

נבחר מתוך רשימת האיכויות הגבוהות שלנו איכות שעומדת בניגוד לגורם שגרם את הסבל הנפשי.

 

לדוגמא:

חשיהבה על תכונה חיובית כאמצעי ריפוי
חשיהבה על תכונה חיובית כאמצעי ריפוי

נניח שהסבל הנפשי שלי נגרם מכך שחבר נטש אותי! לא רצה בי!

התעוררו בי רגשות מאוד קשים שגרמו לי לכאב נפשי עוצמתי, שהובילו למחשבות של אכזבה ושל כעס ושל דחיה.

 

אם אבחר להתמקד באיכות אחת מתוך האני העליון שלי שתרפא את הפצע במה אבחר?

 

אולי במקרה הזה אפשר לבחור בשלוה?

במקרה הזה אני אוכל לאמר לעצמי בסיפוק שיש לי את היכולת להישאר שלוה ואפילו שמחה למרות שחוויתי פגיעה.

יש לי את היכולת לסלוח למי שפגע בי.

ולשחרר אותו.

איזה תחושה נפלאה זו לדעת דבר כזה על עצמי.

הרי אם הייתי שומעת על אדם כזה.

שיש לו שלוה פנימית כל כך עוצמתית שהאירועים בחוץ לא מטלטלים אותו הייתי מעריצה אותו.

איזה כייף לדעת שאני הופכת את עצמי לאדם הזה.

לאדם כזה.

לאדם שליו.

שדווקא מתוך הכאב והפצע שאני חווה נוצרת בי התשוקה לבנות את עצמי ולעצב את עצמי אחרת.

עם תוכנית שלי לעצמי.

להיות אדם הרבה פחות פגיע והרבה יותר שליו.

זו היתה דוגמא אחת אבל יכולות להיות עוד הרבה דוגמאות.

איך כשאני מזהה בתוכי איכות נמוכה ומכאיבה למצוא את האיכות הגבוהה שמנוגדת לה ולטפח אותה בעצמי.

כשאני מזלזל במישהו ללמוד לכבד אותו כמו שהוא

כשהאגו שלי רוצה להתרברב ללמד את עצמי צניעות

כשאני מרגיש כעס ללמד את עצמי שלום

 

וכן הלאה וכן הלאה!

אהבה לאמא

על יחסי אהבה לאמא / דפנה שם טוב מסבירה

אהבה לאמא זה דבר מאוד מורכב.

אולי אחד הכי מורכבים שיש.

זה רגש עצום ועוצמתי ששוכן כמעט בכל אחד מאיתנו.

בנוסף על כך החברה מאוד מקדשת את הרגש להורים מגבה אותו ונותנת לו חשיבות רבה.

במקביל  מערכת יחסים עם  אמא היא מאוד קונפליקטואלית בהרבה מקרים.

ויכולות להיות לכך סיבות רבות מאוד. האם עלולה להיות ביקורתית.

האם עלולה להשליך ציפיות על הילד שלא מתאימות לאישיותו.

האם עלולה להשליך חרדות שלה על הילד. להתעלם ממנו כתוצאה מבעיות רגשיות שלה.

ועוד ועוד…

הקשר עם אמא הוא מורכב
הקשר עם אמא הוא מורכב

ריבים וחילוקי דעות עם אמא

ואז נוצרים קונפליקטים משמעותיים בין האהבה העצומה שאנו מרגישים לאמא שלנו ובין טינה ורגשות קשים שאנו מרגישים כלפיה.

מאוד חשוב להיות מודעים לכך שאף אחד משני הרגשות הללו לא סותר אחד את השני.

צריך לקחת בחשבון שיש גם אהבה וגם טינה ושזה בסדר גמור.

ושזה הגיוני ושצריך לדעת לחיות עם זה בהבנה ובשלום.

אצל אנשים רבים זה יוצר בילבול רב.

הם מייסרים את עצמם על הרגשות השליליים שיש להם כלפי אמם. מדחיקים אותם.

מאשימים את עצמם. צריך להבין שאנחנו לא בוחרים ברגשות שליליים.

הם בוחרים בנו. הם באים ומשתלטים עלינו. הבחירה שיש בידנו היא מה לעשות עם רגש כזה כשהוא עולה וצץ ומציף אותנו.

אז כפי שאמרתי אל לנו להאשים את עצמנו כי לא בחרנו בתחושה זאת.

יחד עם זה כן בידנו ובשליטתנו לנהל את הרגש הזה.

למשל לא לתת לו מקום להשפיע על התנהגותנו.

עבודה עם הרגש או עם השכל – מתי?

שכל מול רגש בויכוחים בזוגיות שלנו

באיזה זמן על כל אח מאיתנו לעבוד עם הרגש ולא עם  לעבוד עם הראש במצבי קונפליקט זוגי?

שכל או רגש בויכוח זוגי
שכל או רגש בויכוח זוגי

זה קורה לכל זוג. ויכוח!

ריב / ריבים / מריבים!

ובכן ומה שקורה זה שלפעמים בריבים אנחנו מרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו ומתחיל סחרור עצום ממש!

 

מה קורה בראש שלנו?

מתחילים לרוץ לנו סיפורים ומילים בראש שלנו.

 

על מה?

ובכן, אנחנו משחזרים את העבר חוששים מהעתיד והמחשבות שמתרוצצות בראשינו הולכות ותופחות והולכות ומכבידות עלינו עוד ועוד.

אנחנו מרגישים לפני מצב של קריסה ממש.

במצבים האלה יש תנועה פנימית שצריך ללמוד להשתמש בה.

והנה הטיפ מגיע!

 

מוחק נסתר.

מוחק שמוחק את המילים המאיימות (המילים והמחשבות שרצות לנו בראש בזמן קונפליקט עם בן או בת הזוג).

ואז יש עט סתרים שכותב: ”איזון רגשי".

ואז יכולה להתחיל התמקדות רק בלייצר אנרגיה פנימית מאזנת.

וכדאי במצבים האלה רק לחשוב על הלב.

 

ולחזק אותו.

שכל מול רגש בויכוחים בזוגיות שלנו
שכל מול רגש בויכוחים בזוגיות שלנו

ולשלוח לו כוח.

בלי מילים.

בלי סיפורים.

הסיפורים יכולים להשתנות מיום ליום.

מרגע לרגע.

לעומת זאת הקרקוע שלנו לקרקע והפיקוח על האנרגיה השלווה בליבנו זה דבר נצחי!

קבלה לעומת התנגדות

לקבל אל מול להתנגד

החיים חושפים אותנו להרבה מצבים של כאבים נפשיים.

 

כאב נפשי יכול להיות ולנבוע מתחומים רבים:

  • בעיות בזוגיות
  • בעיות בעבודה
  • יחסים עם אנשים
  • אכזבות
  • כישלונות ועוד

 

מהי קבלת הסבל הנפשי לעומת התנגדות וכיצד הקבלה יכולה לסייע לנו?

בראש כולנו כבר מבינים שהחיים זה לא "גן של שושנים"…

ולמרות שאנחנו יודעים את זה בכל פעם שתוקף אותנו סבל רגשי אנחנו מופתעים מחדש, מתמרמרים ומתנגדים לעצם קיומו.

ממש חשוב שנתאמן בלקבל אותו באהבה.

את אותו סבל רגשי.

וזה לא סותר את הרצון הבריא שלנו לפתור את המצב.

כאן אנחנו צריכים להיות מודעים למחשבות שלנו לעומת כאבי הבטן שלנו.

 

כאב נפשי גורר בעקבותיו כאב פיזי

למעשה, כאב נפשי מורכב גם ממחשבות בראש וגם מכאב פיזי.

כלומר, מכאב הכרוך ב-תחושה לא נעימה בגוף.

הבטן כואבת.

יש מועקה בחזה.

מתח בגוף.

 

קבלת התחושה הפיזית וחוסר התמרמרות עליה מאוד תעזור לנו.

אם נוכל רגע להתבונן על עצמנו מהצד.

נסתכל ונבחין בגוף הסובל שלנו.

ובמקום להיות מתוסכלים נרגיע את עצמנו.

לא נפחד מהכאב הגופני שמתלווה לסבל הנפשי.

לא ניתן לו לבלבל אותנו.

 

 

ניתן דוגמא:

נניח שפיטרו אותנו מהעבודה.

זה רגע קשה מאוד שמביא עימו הרבה תחושות לא נעימות.

יש את המחשבות בראש ויש את התחושות הגופניות.

לתחושות הגופניות עלינו להיכנע.

לוותר ולהסכים לקבל.

בראש אנחנו צריכים לחשוב על פתרונות יצירתיים למצב.

 

למה הכוונה פתרונות יצירתיים למצב?

כלומר, כשאנחנו סובלים אנחנו צריכים ללמוד לעשות הבחנה בין המוח לגוף.

לכאב בגוף.

את הגוף אנחנו צריכים לחבק ולנחם.

זה אומר – קבלה.

ככה גם זה יחלוף ייתר מהר וגם התחושה תהיה יותר נסבלת ולפעמים אפילו נעימה.

כאילו יש לנו חום אבל אנחנו לא דואגים.

להיפך לפעמים כשהחום עולה אנחנו מתמסרים אליו ולחולשה הנעימה שבאה בעקבותיו.

הגוף מתנקה…

בראש זה להיפך.

לא ניכנע.

נחפש פתרונות למצב.

ולהפתעתנו גם נגלה שכאשר אנחנו לא דואגים ולא מתמרמרים מהכאב הפיזי אנחנו הופכים להרבה הרבה יותר יצירתיים ויעילים במציאת פתרון לבעיה.

אנחנו לא קופאים ולא קפואים מפחד בעקבות האירוע הלא נעים שקרה לנו.

בהירות לעומת בילבול!

דפנה שם טוב בלבול לעומת בהירות בחיים

מהו כיוון נכון לחיים אשר בו יסע האדם במסלול חייו?

דפנה שם טוב בלבול לעומת בהירות בחיים
דפנה שם טוב בלבול לעומת בהירות בחיים

הרבה פעמים אנחנו סובלים בגלל שאנחנו מבולבלים.

אנחנו מבולבלים בלי לדעת שזה מצבנו.

הרבה פעמים אנחנו נקלעים למצבים בחיים ולא ממש יודעים מה המטרה שלנו ומה החזון שלנו.

זה כאילו שדורשים מאיתנו לכוון ווייז WASE אבל לא אומרים לנו את היעד.

איך נגיע?

איך נגיע אם אין יעד?

אנחנו נשאבים לסיטואציות בחיים, למקומות עבודה, למערכות יחסים, בלי יעד ברור מול עיננו!

ואז אנחנו מתבלבלים, מפשלים, והביטחון שלנו יורד עם כל מהמורה שאנו פוגשים בדרך.

 

זה כאילו שהתודעה שלנו אומרת לנו:

"תיסע לשם וגם לשם ואולי לשם".

 

איך נרגיש אם ניסע בצורה כזאת?

למשל, אנחנו כהורים.

המסע שלנו כהורים.

הרבה פעמים אנחנו לא מציבים יעד והולכים לאורו.

לפעמים היעד הוא לחנך את הילדים, ולפעמים לאהוב אותם, ולפעמים לספק להם צרכים,

אבל כל זה הרבב פעמים נשאר מבולבל והמטרות מתחלפות בהתאם לסיטואציות

והיעד הסופי נשכח מאיתנו.

 

אם נחדד את היעד ונזכור:

שלא משנה מה קורה לנו, היעד נשאר אהבה וחום

כל הסיטואציות יצבעו בצבע אחר!

זה נכון גם לזוגיות.

זה נכון גם לעבודה.

אם יהיה לנו ברור שהיעד הוא לחיות באהבה.

להרגיש אותה.

לבטא אותה לא נהיה כל כך מבולבלים.

נרגיש פנס לאורו אנחנו הולכים.

פנס שמאיר לנו את הדרך ואת הלב.

כשאנחנו מכוונים את הוויז ליעד מסויים הוא ייקח אותנו לשם גם אם הדרך מפותלת ומסובכת!

כשנתאמן בלא לשכוח את היעד הנפשי כל השאר יסתדר!

תחושת קורבן

אז איך מתמודדים עם תחושת קורבנות?

תחושת קורבנות מזווית ראייה אחרת
תחושת קורבנות מזווית ראייה אחרת

לעיתים רבות אנו שומעים שזה לא טוב להיות קורבן או יותר נכון להרגיש קורבן!

נהוג לחשוב שאם מישהו מרגיש קורבן זה אומר שהוא לא לוקח אחריות על חייו.

אבל לדעתי זה בדיוק להיפך!

 

מעז יצא מתוק

דווקא כשמישהו מבין את העוול שעשו לו זה מעצים אותו ומפתח אותו.

הוא מתחיל להבין הרבה דברים על החיים שלו.

מתחיל להרגיש כלפי עצמו רגשות חיוביים.

מפסיק להאשים את עצמו ולהרגיש מתוסכל מעצמו.

וזה מאוד הגיוני.

 

למה ילד חסר אונים שפגעו בו צריך לדחוק את זה?

להיפך!

ודווקא אחרי שיש קבלה והבנה של העוול שנעשה מתאפשר תהליך של צמיחה.

כי במהותנו אנחנו רוצים לצמוח.

רוצים להתפתח ורוצים שיהיה לנו טוב.

רוצים להגשים את עצמנו.

כך שאם נצליח לחיות בצורה אותנטית ונאמנה למציאות חיינו יהיה לנו טוב.

הדברים יהיו מובנים ופרושים לנגד עיננו.

  • ללא רגשות אשם.
  • ללא רגשות תסכול.
  • בלי להאשים.

רק להבין ורק להתבונן.

רק ככה נוכל לפתח את אישיותנו למקומות הטובים והרצויים לנו.

אז צריך לזכור שאנחנו לא מתקרבנים.

אנחנו ראליים אמיתיים ואמיצים!

האם ילד שמפריע בשיעור הוא ילד רע?

האם ילד שמפריע הוא "ילד רע"?

כשהילד מפריע זה אומר שהוא בוחן את העולם.

מעז להביע את תחושותיו ללא חשש.

הוא דעתן והוא אמיץ.

זה מעולה.

המבוגרים סביבו צריכים לדעת כיצד להתייחס להפרעות האלה.

בשום אופן לא לראות בזה חוצפה או בעייה. אלא להבין שזו תופעה טבעית.

לתקשר עם הילד.

שבירה של תפיסות ישנות ומוטעות לגבי "ילדים רעים שמפריעים"
שבירה של תפיסות ישנות ומוטעות לגבי "ילדים רעים שמפריעים"

לבדוק מה מפריע לו:

ולמצוא איתו ביחד דרכים לפתרון המצוקה שנוצרה לו ושגרמה לו להפרעה.

בין כתה ג לכתה ו זה גיל החביון על פי פרויד.

התפתחות העצמי.

אם הילד מתחצף למורים ומפריע בשעורים אין מה להיבהל ולהיפך.

 

סימן שההורים היו מעולים ונתנו לו בטחון וכוח

זה שלב תקין בהתפתחות הילד מעבר בין עולם שנשלט,

ומכוון על ידי ההורים לעולם שבו חברת הילדים קובעת.

ולכן ילד שהתפתחותו תקינה ושצרכיו מולאו היטב בשלבים המוקדמים יותר של חייו ירצה למרוד במורים שלו.

זה סימן טוב שהוא מתחצף ומפריע.

ואסור להתייחס לזה כאל משהו בעייתי בילד.

להגיד תודה לפחדים שלנו

דפנה שם טוב: להגיד תודה לפחדים שלנו

סבל רב נגרם לאנשים מפחדים.

 יותר נכון מחרדות. בדרך כלל פחד הוא ממשהו ספציפי רגעי וחרדה זה מכל מיני מחשבות שמתרוצצות לנו בראש ועלולות לגרום לנו סבל רב.

בדרך כלל אלה רגשות אשם, פחדים שלא יאהבו אותנו.

שאחרים יותר מוצלחים מאתנו.

אלה פחדים של נחיתות, קנאה, בושה ועוד.

כשזה קורה לנו אנחנו צריכים להבין מה קורה לנו במובן היותר רחב.

כדאי לראות את הפחד והסבל כהזדמנות לצמיחה אישית.

כדאי להגיד לפחד ולסבל:

 

תודה לכם!

תודה רבה לפחדים
תודה רבה לפחדים

תודה לכם שאתם מזכירים לי להיות אדם יותר צנוע.

אדם שלא רודף אחרי תהילה.

תודה לכם שאתם מזכירים לי לחזור למקורות האושר ולא להיות שבוי בפחדים.

תודה שאתם גורמים לי להתרכז בעצמי ולשכוח מהעולם הסובב אותי

אתם – הפחדים והסבל מהווים תזכורת ל: איך לחיות נכון!

בזכותכם אני לא ארדוף אחרי הכבוד.

 בזכותכם אני אהפוך לאדם

 

יותר טוב. פחות מורעל. פחות מופעל מרושם חיצוני.

 

כן. מסתבר שהסבל שלנו והחרדות שלנו והטורדניות שלנו נובעים תמיד מאגו שיש לו יצר גדלות.

כשבא כזה סבל נזכור להוריד פרופיל.

להתרכז במה שיש לנו ולשמוח על האפשרות לכוון את עצמינו לחיים בריאים.

המחשבות הטורדניות שבאות מהאגו מזכירות לנו את שגעון הגדלות שלנו.

שגעון גדלות שנובע מנחיתות ומחוסר שלמות.

ההבנה הזאת הופכת את העיסוק ברגשי הנחיתות שלנו למשהו אחר. ורואה את זה מזווית אחרת.

הילדים הפנימיים והמפוחדים שבתוכנו

דפנה שם טוב: האם בתוכנו שוכנים ילדים פנימיים ומפוחדים?

גם כשאנחנו גדלים ומתבגרים נשאר בתוכנו ילד קטן.

בכל אחד מאיתנו שוכן ילד קטן פנימי .

הילד הפנימי הוא זה שאחראי לכעסים, לתגובות יתר, לסכסוכים משפחתיים ועוד

הילד הפנימי שבתוכנו - דפנה שם טוב
הילד הפנימי שבתוכנו – דפנה שם טוב

להכיר את הילד הפנימי הפגוע שבתוכנו ולרפא את פצעינו הרגשיים זו חוויה אדירה.

 

ועכשיו כשהמתח ברחובות גבר

בגלל הקורונה, בגלל הטילים, בגלל הסכסוכים הפנימיים זה חשוב שבעתיים.

לכל אדם יש  הסתכלות על החיים והוא נמצא כאילו בטראנס היפנוטי ומאמין שאיך שהוא חווה את הדברים זו הדרך היחידה.

ברגע שמתחברים לילד הפנימי ומתחברים לילד הפלאי הלא מקולקל שבנו רואים הכל באור שונה.

 

רואים דברים עם הרבה פחות כעס עם יותר טולרנטיות

מייחסים לדברים פחות דרמטיות.

משאירים את האהבה ומורידים את הציפיות.

אם נזכור שרגשות מתפרצים ונטייה לאלימות נובעים מילד פנימי פצוע זה יהיה מעולה

אם נבין את זה אז נצליח לראות את החיים באור יותר רך.

יותר זהוב.

כולנו כל כך זקוקים לזה עכשיו.

ניתן להשתמש בחצי המקלדת בכדי לנווט בין כפתורי הרכיב
",e=e.removeChild(e.firstChild)):"string"==typeof o.is?e=l.createElement(a,{is:o.is}):(e=l.createElement(a),"select"===a&&(l=e,o.multiple?l.multiple=!0:o.size&&(l.size=o.size))):e=l.createElementNS(e,a),e[Ni]=t,e[Pi]=o,Pl(e,t,!1,!1),t.stateNode=e,l=Ae(a,o),a){case"iframe":case"object":case"embed":Te("load",e),u=o;break;case"video":case"audio":for(u=0;u<$a.length;u++)Te($a[u],e);u=o;break;case"source":Te("error",e),u=o;break;case"img":case"image":case"link":Te("error",e),Te("load",e),u=o;break;case"form":Te("reset",e),Te("submit",e),u=o;break;case"details":Te("toggle",e),u=o;break;case"input":A(e,o),u=M(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"option":u=B(e,o);break;case"select":e._wrapperState={wasMultiple:!!o.multiple},u=Uo({},o,{value:void 0}),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"textarea":V(e,o),u=H(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;default:u=o}Me(a,u);var s=u;for(i in s)if(s.hasOwnProperty(i)){var c=s[i];"style"===i?ze(e,c):"dangerouslySetInnerHTML"===i?(c=c?c.__html:void 0,null!=c&&Aa(e,c)):"children"===i?"string"==typeof c?("textarea"!==a||""!==c)&&X(e,c):"number"==typeof c&&X(e,""+c):"suppressContentEditableWarning"!==i&&"suppressHydrationWarning"!==i&&"autoFocus"!==i&&(ea.hasOwnProperty(i)?null!=c&&Ie(n,i):null!=c&&x(e,i,c,l))}switch(a){case"input":L(e),j(e,o,!1);break;case"textarea":L(e),$(e);break;case"option":null!=o.value&&e.setAttribute("value",""+P(o.value));break;case"select":e.multiple=!!o.multiple,n=o.value,null!=n?q(e,!!o.multiple,n,!1):null!=o.defaultValue&&q(e,!!o.multiple,o.defaultValue,!0);break;default:"function"==typeof u.onClick&&(e.onclick=Fe)}Ve(a,o)&&(t.effectTag|=4)}null!==t.ref&&(t.effectTag|=128)}return null;case 6:if(e&&null!=t.stateNode)Ll(e,t,e.memoizedProps,o);else{if("string"!=typeof o&&null===t.stateNode)throw Error(r(166));n=yn(yu.current),yn(bu.current),Jn(t)?(n=t.stateNode,o=t.memoizedProps,n[Ni]=t,n.nodeValue!==o&&(t.effectTag|=4)):(n=(9===n.nodeType?n:n.ownerDocument).createTextNode(o),n[Ni]=t,t.stateNode=n)}return null;case 13:return zt(vu),o=t.memoizedState,0!==(64&t.effectTag)?(t.expirationTime=n,t):(n=null!==o,o=!1,null===e?void 0!==t.memoizedProps.fallback&&Jn(t):(a=e.memoizedState,o=null!==a,n||null===a||(a=e.child.sibling,null!==a&&(i=t.firstEffect,null!==i?(t.firstEffect=a,a.nextEffect=i):(t.firstEffect=t.lastEffect=a,a.nextEffect=null),a.effectTag=8))),n&&!o&&0!==(2&t.mode)&&(null===e&&!0!==t.memoizedProps.unstable_avoidThisFallback||0!==(1&vu.current)?rs===Qu&&(rs=Yu):(rs!==Qu&&rs!==Yu||(rs=Gu),0!==us&&null!==es&&(To(es,ns),Co(es,us)))),(n||o)&&(t.effectTag|=4),null);case 4:return wn(),Ol(t),null;case 10:return Zt(t),null;case 17:return It(t.type)&&Ft(),null;case 19:if(zt(vu),o=t.memoizedState,null===o)return null;if(a=0!==(64&t.effectTag),i=o.rendering,null===i){if(a)mr(o,!1);else if(rs!==Qu||null!==e&&0!==(64&e.effectTag))for(i=t.child;null!==i;){if(e=_n(i),null!==e){for(t.effectTag|=64,mr(o,!1),a=e.updateQueue,null!==a&&(t.updateQueue=a,t.effectTag|=4),null===o.lastEffect&&(t.firstEffect=null),t.lastEffect=o.lastEffect,o=t.child;null!==o;)a=o,i=n,a.effectTag&=2,a.nextEffect=null,a.firstEffect=null,a.lastEffect=null,e=a.alternate,null===e?(a.childExpirationTime=0,a.expirationTime=i,a.child=null,a.memoizedProps=null,a.memoizedState=null,a.updateQueue=null,a.dependencies=null):(a.childExpirationTime=e.childExpirationTime,a.expirationTime=e.expirationTime,a.child=e.child,a.memoizedProps=e.memoizedProps,a.memoizedState=e.memoizedState,a.updateQueue=e.updateQueue,i=e.dependencies,a.dependencies=null===i?null:{expirationTime:i.expirationTime,firstContext:i.firstContext,responders:i.responders}),o=o.sibling;return Mt(vu,1&vu.current|2),t.child}i=i.sibling}}else{if(!a)if(e=_n(i),null!==e){if(t.effectTag|=64,a=!0,n=e.updateQueue,null!==n&&(t.updateQueue=n,t.effectTag|=4),mr(o,!0),null===o.tail&&"hidden"===o.tailMode&&!i.alternate)return t=t.lastEffect=o.lastEffect,null!==t&&(t.nextEffect=null),null}else 2*ru()-o.renderingStartTime>o.tailExpiration&&1t)&&vs.set(e,t)))}}function Ur(e,t){e.expirationTimee?n:e,2>=e&&t!==e?0:e}function qr(e){if(0!==e.lastExpiredTime)e.callbackExpirationTime=1073741823,e.callbackPriority=99,e.callbackNode=$t(Vr.bind(null,e));else{var t=Br(e),n=e.callbackNode;if(0===t)null!==n&&(e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90);else{var r=Fr();if(1073741823===t?r=99:1===t||2===t?r=95:(r=10*(1073741821-t)-10*(1073741821-r),r=0>=r?99:250>=r?98:5250>=r?97:95),null!==n){var o=e.callbackPriority;if(e.callbackExpirationTime===t&&o>=r)return;n!==Yl&&Bl(n)}e.callbackExpirationTime=t,e.callbackPriority=r,t=1073741823===t?$t(Vr.bind(null,e)):Wt(r,Hr.bind(null,e),{timeout:10*(1073741821-t)-ru()}),e.callbackNode=t}}}function Hr(e,t){if(ks=0,t)return t=Fr(),No(e,t),qr(e),null;var n=Br(e);if(0!==n){if(t=e.callbackNode,(Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));if(lo(),e===es&&n===ns||Kr(e,n),null!==ts){var o=Ju;Ju|=Wu;for(var a=Yr();;)try{eo();break}catch(t){Xr(e,t)}if(Gt(),Ju=o,Bu.current=a,rs===Ku)throw t=os,Kr(e,n),To(e,n),qr(e),t;if(null===ts)switch(a=e.finishedWork=e.current.alternate,e.finishedExpirationTime=n,o=rs,es=null,o){case Qu:case Ku:throw Error(r(345));case Xu:No(e,2=n){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}}if(i=Br(e),0!==i&&i!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}e.timeoutHandle=Si(oo.bind(null,e),a);break}oo(e);break;case Gu:if(To(e,n),o=e.lastSuspendedTime,n===o&&(e.nextKnownPendingLevel=ro(a)),ss&&(a=e.lastPingedTime,0===a||a>=n)){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}if(a=Br(e),0!==a&&a!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}if(1073741823!==is?o=10*(1073741821-is)-ru():1073741823===as?o=0:(o=10*(1073741821-as)-5e3,a=ru(),n=10*(1073741821-n)-a,o=a-o,0>o&&(o=0),o=(120>o?120:480>o?480:1080>o?1080:1920>o?1920:3e3>o?3e3:4320>o?4320:1960*Uu(o/1960))-o,n=o?o=0:(a=0|l.busyDelayMs,i=ru()-(10*(1073741821-i)-(0|l.timeoutMs||5e3)),o=i<=a?0:a+o-i),10 component higher in the tree to provide a loading indicator or placeholder to display."+N(i))}rs!==Zu&&(rs=Xu),l=yr(l,i),f=a;do{switch(f.tag){case 3:u=l,f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var w=Ar(f,u,t);ln(f,w); break e;case 1:u=l;var E=f.type,k=f.stateNode;if(0===(64&f.effectTag)&&("function"==typeof E.getDerivedStateFromError||null!==k&&"function"==typeof k.componentDidCatch&&(null===ms||!ms.has(k)))){f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var _=Ir(f,u,t);ln(f,_);break e}}f=f.return}while(null!==f)}ts=no(ts)}catch(e){t=e;continue}break}}function Yr(){var e=Bu.current;return Bu.current=Cu,null===e?Cu:e}function Gr(e,t){eus&&(us=e)}function Jr(){for(;null!==ts;)ts=to(ts)}function eo(){for(;null!==ts&&!Gl();)ts=to(ts)}function to(e){var t=Fu(e.alternate,e,ns);return e.memoizedProps=e.pendingProps,null===t&&(t=no(e)),qu.current=null,t}function no(e){ts=e;do{var t=ts.alternate;if(e=ts.return,0===(2048&ts.effectTag)){if(t=br(t,ts,ns),1===ns||1!==ts.childExpirationTime){for(var n=0,r=ts.child;null!==r;){var o=r.expirationTime,a=r.childExpirationTime;o>n&&(n=o),a>n&&(n=a),r=r.sibling}ts.childExpirationTime=n}if(null!==t)return t;null!==e&&0===(2048&e.effectTag)&&(null===e.firstEffect&&(e.firstEffect=ts.firstEffect),null!==ts.lastEffect&&(null!==e.lastEffect&&(e.lastEffect.nextEffect=ts.firstEffect),e.lastEffect=ts.lastEffect),1e?t:e}function oo(e){var t=qt();return Vt(99,ao.bind(null,e,t)),null}function ao(e,t){do lo();while(null!==gs);if((Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));var n=e.finishedWork,o=e.finishedExpirationTime;if(null===n)return null;if(e.finishedWork=null,e.finishedExpirationTime=0,n===e.current)throw Error(r(177));e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90,e.nextKnownPendingLevel=0;var a=ro(n);if(e.firstPendingTime=a,o<=e.lastSuspendedTime?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:o<=e.firstSuspendedTime&&(e.firstSuspendedTime=o-1),o<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),o<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0),e===es&&(ts=es=null,ns=0),1u&&(c=u,u=l,l=c),c=Ue(w,l),f=Ue(w,u),c&&f&&(1!==k.rangeCount||k.anchorNode!==c.node||k.anchorOffset!==c.offset||k.focusNode!==f.node||k.focusOffset!==f.offset)&&(E=E.createRange(),E.setStart(c.node,c.offset),k.removeAllRanges(),l>u?(k.addRange(E),k.extend(f.node,f.offset)):(E.setEnd(f.node,f.offset),k.addRange(E)))))),E=[];for(k=w;k=k.parentNode;)1===k.nodeType&&E.push({element:k,left:k.scrollLeft,top:k.scrollTop});for("function"==typeof w.focus&&w.focus(),w=0;w=t&&e<=t}function To(e,t){var n=e.firstSuspendedTime,r=e.lastSuspendedTime;nt||0===n)&&(e.lastSuspendedTime=t),t<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),t<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0)}function Co(e,t){t>e.firstPendingTime&&(e.firstPendingTime=t);var n=e.firstSuspendedTime;0!==n&&(t>=n?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:t>=e.lastSuspendedTime&&(e.lastSuspendedTime=t+1),t>e.nextKnownPendingLevel&&(e.nextKnownPendingLevel=t))}function No(e,t){var n=e.lastExpiredTime;(0===n||n>t)&&(e.lastExpiredTime=t)}function Po(e,t,n,o){var a=t.current,i=Fr(),l=su.suspense;i=jr(i,a,l);e:if(n){n=n._reactInternalFiber;t:{if(J(n)!==n||1!==n.tag)throw Error(r(170));var u=n;do{switch(u.tag){case 3:u=u.stateNode.context;break t;case 1:if(It(u.type)){u=u.stateNode.__reactInternalMemoizedMergedChildContext;break t}}u=u.return}while(null!==u);throw Error(r(171))}if(1===n.tag){var s=n.type;if(It(s)){n=Dt(n,s,u);break e}}n=u}else n=Al;return null===t.context?t.context=n:t.pendingContext=n,t=on(i,l),t.payload={element:e},o=void 0===o?null:o,null!==o&&(t.callback=o),an(a,t),Dr(a,i),i}function Oo(e){if(e=e.current,!e.child)return null;switch(e.child.tag){case 5:return e.child.stateNode;default:return e.child.stateNode}}function Ro(e,t){e=e.memoizedState,null!==e&&null!==e.dehydrated&&e.retryTime